Gewilde Bybelverse vanaf יוחנן יט

Deel

אַחֲרֵי שֶׁקִּבֵּל אֶת הַחֺמֶץ אָמַר יֵשׁוּעַ: "נִשְׁלַם", וּבְהַרְכִּינוֹ רֺאשׁוֹ מָסַר אֶת רוּחוֹ.

יֵשׁוּעַ יָדַע כִּי עַתָּה כְּבָר נִשְׁלַם הַכֺּל, וּכְדֵי שֶׁיִּתְקַיֵּם הַכָּתוּב אָמַר: "אֲנִי צָמֵא."

כְּשֶׁרָאָה יֵשׁוּעַ אֶת אִמּוֹ וְאֶת הַתַּלְמִיד הָאָהוּב עָלָיו עוֹמֵד לְיָדָהּ, אָמַר לְאִמּוֹ: "אִשָּׁה, הִנֵּה בְּנֵךְ." לְאַחַר מִכֵּן אָמַר לַתַּלְמִיד: "הִנֵּה אִמְּךָ." מֵאוֹתָהּ שָׁעָה אָסַף אוֹתָהּ הַתַּלְמִיד לְבֵיתוֹ.

כְּשֶׁבָּאוּ אֶל יֵשׁוּעַ וְרָאוּ שֶׁהוּא כְּבָר מֵת, לֹא שָׁבְרוּ אֶת שׁוֹקָיו. אוּלָם אַחַד הַחַיָּלִים דָּקַר אֶת צִדּוֹ בְּרֺמַח וּמִיָּד יָצְאוּ דָּם וּמַיִם.

הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֵרְעוּ כְּדֵי שֶׁיִּתְקַיֵּם הַכָּתוּב: " וְעֶצֶם לֹא תִּשְׁבְּרוּ־בוֹ ." וְעוֹד כָּתוּב אַחֵר אוֹמֵר: " וְהִבִּיטוּ אֵלָי אֶת אֲשֶׁר־דָּקָרוּ ."

וּכְשֶׁהוּא נוֹשֵׂא אֶת צְלָבוֹ יָצָא אֶל הַמָּקוֹם הַנִּקְרָא גָּלְגֺּתָּא, כְּלוֹמַר מְקוֹם הַגֻּלְגֺּלֶת.

הַחַיָּלִים שָׂמוּ עַל רֺאשׁוֹ עֲטֶרֶת שֶׁקָּלְעוּ מִקּוֹצִים וְהִלְבִּישׁוּהוּ גְּלִימַת אַרְגָּמָן.