חתום – חלק 1דוגמה

יום 7: הלב השמור

המילה "לב" בתנ"ך מקיפה הרבה יותר מהשימוש הפיוטי המודרני שלנו, שמוגבל לאיבר האהבה או הרגש. בתנ"ך, "הלב" הוא המרכז החיוני של האישיות. ספר משלי אומר ששאלות החיים נובעות מהלב – סוגיות שכליות ורגשיות גם יחד. ישוע נותן הסבר אפילו חמור יותר, באומרו:

"כי מן הלב יוצאות מחשבות רעות: רצח, ניאוף, זנות, גניבה, עדות שקר וגידוף." (מתי 15:19)

המשורר בתהילים אומר: "בלבי צפנתי אמרתך." הוא מתכוון: "קברתי את דברך עמוק בתוך מהותי, ושמתי אותו בשורש נשמתי, והפכתי אותו לחלק בלתי נפרד מהווייתי." כי הוא אוהב את אלוהים כל כך, הוא לא רוצה לחטוא נגדו.

ואהבה כזו לאלוהים דורשת להכיר אותו באופן מלא.

המלאך אמר ליוחנן לקחת את הדבר ולאכול אותו – שיהיה מתוק כדבש בפיו אך מר בקיבתו. הכרת כל עצת אלוהים פירושה לשמור לא רק את מה שאנו מבינים ורוצים, אלא גם את הצדדים של אלוהים שאיננו מבינים. אנו שומרים את דברו כי אנו אוהבים אותו ולא רוצים להעליב אותו.

כל חלל במחשבותינו או בליבנו שאינו מלא בדבר אלוהים – נמצא בסכנה להתמלא במה שמנוגד לו. במקרה הגרוע, הוא הופך לחוטא; במקרה הפחות חמור – לרשלני.

אדם שאין לו את השיח הפנימי הזה עם דבר ה' – הוא נוצרי שטחי. נוצרי אמיתי אינו יכול להתרחק מדבר אלוהים. זהו מזונו האמיתי היחיד. חייו סובלים וקמלים כשהוא נמנע או מזניח את צריכת דבר ה' היומית.

אנו קוראים, מהרהרים, שרים, ומפנימים את דבר אלוהים – כדי להכיר את אלוהים, ולדעת כיצד להכריז את האמת. אך מעבר לכך – כדי להיות קרובים אליו. ודבריו בוערים בתוכנו חיים – יותר ממה שהלב שואב דם לגופנו.

היום, יש הרבה ספרים לקרוא – אך שום ספרות לא תוכל להחליף את הכתובים.

אנו רוצים לרצות את מי שאנו אוהבים. וככל שנכיר אותו יותר, וככל שיהיה חלק מאיתנו – כך ניעשה יותר כמותו, כמו ישוע.

תפילתי:

אלוהים אבינו, קדש את שמך בקרבי. סלח לי על כך שהשתוקקתי לדברים אחרים יותר מדברך. הבידור, ההסחות, הדאגות – וכל מה שגוזל מזמני – מילאו את ליבי. אני רוצה לרעוב ולצמוא לדברך. זהו המזון האמיתי. יהי אוצר ליבי – ההרהור והשיח המתמיד עם דברי פיך. מי ייתן ואמונתי תגדל כאשר אשמע את קולך בתוך ליבי דרך דברך. כי אני אוהב אותך, אדוני, איני רוצה להעליב אותך בחטאי נגדך. בשם ישוע, אמן.