מקרה לתחייתו של ישועדוגמה

תשובה למבקרי תחיית המתים 

אחת הטענות שהועלו על ידי המבקרים נגד תחייתו של ישוע היא כי "ישוע לא באמת מת על הצלב!" טענה זו נודעה בשם "תיאוריית התעלפות". התיאוריה גורסת שישוע התעלף מתשישות, כאב ואובדן דם מופרז. יתר על כן, כאשר הוא הונח בקבר, הוא איכשהו קם לתחייה כתוצאה של קרירות או לחות של הקבר. מאוחר יותר, כאשר התאושש, הוא הופיע בפני תלמידיו, אשר חשבו בטעות כי אדונם קם מן המתים!

בניגוד לתאוריה זו, יש להיות מודעים לכך שעל פי המנהג הרומי, התליינים הרומיים יצטרכו לשלם בחייהם, אם אסיר יברח מידם. יתר על כן, תיאורי הבשורה מאשרים את העובדה שישוע היה מת על הצלב, וזה אושר על ידי החייל הרומי שנוכח לדעת על ידי דחיפות חנית לצדו וכתוצאה מכך זרימת הדם והמים. רק לאחר אישור זה הרגישו החיילים שאין צורך לשבור את רגליו כדי לזרז את מותו. 

יתר על כן, תיאוריית התעלפות נשמעת סבירה למדי, עד שאתה שוקל כמה שאלות חשובות מאוד והן: א. האם אפשר להאמין שהוא היה שורד שלושה ימים בקבר לח, ללא מזון, מים וטיפול רפואי? ב. האם הוא היה שורד מפציעה בבגדי קבר עמוסי תבלינים? האם היה לו הכוח להשתחרר מבגדי הקבר? הייתכן שדחף את האבן הכבדה מפיו של הקבר ובו בזמן התגבר על השומרים הרומיים? ד) לאחר מכן היה עליו ללכת קילומטרים על רגליים שהיו מנוקבים בקוצים? שאלות אלו ועוד רבות אחרות מציבות אתגר גדול לתיאוריה. 

למעשה, עם תיאוריה זו, חייבות להיות יותר שאלות מאשר תשובות שהיא מבקשת לספק בנוגע לתחיית המתים. המבקר הגרמני דוד שטראוס, אשר כלל אינו מאמין בתחיית המתים, בספרו "חייו של ישוע: למען העם", כותב "בלתי אפשרי שאדם שזה עתה יצא מן הקבר חצי מת, חלש וחולה, מי שעמד בצורך בטיפול רפואי, בחבישה, בחיזוק ובטיפול עדין, ומי שנכנע לבסוף לסבל, יכול היה אי פעם לתת לתלמידים את הרושם שהוא כובש על המוות והקבר; שהוא נסיך החיים. זה היה בתחתית של הממשלה העתידית שלהם. החייאה כזו הייתה יכולה רק להחליש את הרושם שעשה עליהם בחיים ובמוות – או לכל היותר, לתת בקול אבירי – אבל בשום אופן לא היה יכול לשנות את צערם להתלהבות או להעלות את יראת הכבוד שלהם לסגידה.”