מקרה לתחייתו של ישועדוגמה

ראיות נוספות לתחיית המתים 

תוך כדי סינון דרך הראיות לטובת תחייתו של ישוע, שאלה שעולה לעתים קרובות מאוד היא כי, "האם יש ראיות או עובדות מלבד כתבי הקודש שניתן לענות על השאלה אם ישוע קם מן המתים או לא?" או שאנחנו רואים את זה רק כעניין של "אמונה עיוורת"? כדי לענות על שאלה זו, פול א 'ליטל מציג שלושה חלקים חשובים של ראיות היסטוריות שכל אחד צריך לשקול אותם.

ראשית, קיומה של הכנסייה הנוצרית. מקורו ניתן לייחס לארץ ישראל, שם החלה לראשונה במאה הראשונה (32 לספירה). שאלה רלוונטית שיש לקחת בחשבון בשלב זה היא, "מה הייתה הסיבה לקיומה?" חשוב לציין כי אלה במאה הראשונה תלמידים אשר נקראו לראשונה נוצרים באנטיוכיה (מעשי השליחים 11: 26b) הפכו את העולם של זמנם על ידי הטפתם (מעשי השליחים 11: 20-21). תחיית המתים הייתה הבסיס לא רק להדרכתם, אלא גם לחייהם. במילים אחרות, הכנסייה, אז ועכשיו, אשר ברחבי העולם בהיקפה, נשענת רק על בסיס אחד כלומר, תחייתו של ישוע ושום דבר אחר.

שנית, יש את האמת של היום הנוצרי. יום ראשון הוא יום הפולחן הנוצרי החל בשנת 32 לספירה. אם נחזור למאה הראשונה, השינוי בלוח השנה היה מונומנטלי. בוודאי קרה משהו קטסטרופלי כדי להשפיע על השינוי הזה ביום הפולחן משבת יהודי, היום השביעי בשבוע, ליום ראשון שהיה היום הראשון לפי לוח השנה היהודי! זה קרה כדי לחגוג את תחייתו של ישוע מן המתים. אל לנו לשכוח שהנוצרים הראשונים היו במקור יהודים. לכן, מלבד תחייתו של המשיח שום דבר אחר לא יכול להסביר את השינוי הזה.

לבסוף, קיומה של הברית החדשה, הספר הנוצרי. לאורך כל דפיו, הוא מכיל עדויות עצמאיות או עדי ראייה, המביאים בחשבון את עובדת התחייה. הם עמדו בפני מבחן העינויים ומות הקדושים בשל עדויותיהם ואמונותיהם. מלבד תחייתו של ישוע, אני לא יודע על סיבה טובה יותר להסביר את המחויבות של תלמידים אלה. באטלר בארט בקסטר, בספרו "אני מאמין כי…" לסיכום נקודה זו, "הם היו יכולים להפסיד את הכל בהיותם נוצרים, שום דבר בעל משמעות ארצית לא היו מרוויחים. עם זאת, בסופו של דבר הם שילמו בחייהם כדי להיות נאמנים לאמונותיהם שישוע היה המשיח, בנו האלוהי של אלוהים – מת, קבור וקם לתחייה.”