Gewilde Bybelverse vanaf מעשי השליחים ט

Deel

אָמַר לוֹ הָאָדוֹן: "לֵךְ, כִּי כְּלִי נִבְחָר הוּא לִי לָשֵׂאת אֶת שְׁמִי לִפְנֵי גּוֹיִם וּמְלָכִים וְלִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

הוּא נָפַל אַרְצָה וְשָׁמַע קוֹל אוֹמֵר אֵלָיו: "שָׁאוּל, שָׁאוּל, לָמָּה תִּרְדְּפֵנִי?" שָׁאַל שָׁאוּל: "מִי אַתָּה, אֲדוֹנִי?" "אָנֺכִי יֵשׁוּעַ אֲשֶׁר אַתָּה רוֹדֵף.

הָלַךְ חֲנַנְיָה וְנִכְנַס לַבַּיִת; הוּא סָמַךְ אֶת יָדָיו עָלָיו וְאָמַר: "שָׁאוּל אָחִי, הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ שֶׁנִּרְאָה אֵלֶיךָ בְּדֶרֶךְ בּוֹאֲךָ שְׁלָחַנִי כְּדֵי שֶׁתִּרְאֶה שׁוּב וְתִמָּלֵא רוּחַ הַקֺּדֶשׁ." מִיָּד נָפְלוּ מֵעֵינָיו כְּמוֹ קַשְׂקַשִּׂים וְנִפְקְחוּ עֵינָיו. הוּא קָם וְנִטְבַּל