העימות והתשובה

כאשר נראה שדוד הצליח להסתיר את הכול, שלח אלוהים את הנביא נתן לעמת אותו. נתן סיפר משל שגרם לדוד להבין את חומרת חטאו. דוד הבין את טעותו והביע תשובה פשוטה אך כנה: "חטאתי לה'." הוא לא ניסה להצדיק את עצמו, לא הכחיש את חטאו, אלא הודה בו בגלוי.

אירוע זה מלמד אותנו כמה חשובה תשובת המאמין מול חטאו. אין די בהכרה ברע שנעשה; נדרש לב נשבר וכן, המוכן לשוב אל אלוהים בענווה. בברית החדשה כותב השליח יוחנן שאם נתוודה על חטאינו, הוא נאמן וצדיק לסלוח לנו.

אלוהים, ברחמיו האינסופיים, קיבל את תשובתו של דוד, אך לא חסך ממנו את התוצאות: הבן שבת שבע ילדה מת ימים ספורים לאחר לידתו, ודוד נאלץ לחיות עם כובד מעשיו.

היום, לעומת זאת, המאמין חי בביטחון שכל כובד החטא נישא על ידי ישוע על הצלב. פטרוס מזכיר לנו שהוא נשא את חטאינו בגופו, על עץ הצלב, כדי שנמות לחטא ונחיה לצדקה.

דבר זה אינו פוטר אותנו מהשלכות ארציות של טעויותינו, אך הוא משחרר אותנו מהכובד הנצחי של החטא. הצלב מזכיר לנו שאלוהים, בחסדו, לא רק סולח, אלא גם מחדש ומשיב כל מי שמתקרב אליו באמונה ובתשובה.