חטאיו של דוד

הסיפור מתחיל בכך שדוד חטא בחטאו הראשון: הוא לא מילא את חובתו כמלך. במקום לצאת למלחמה עם צבאו, הוא נשאר בירושלים, בעוד שחייליו נלחמו. בתוך מציאות זו אנו מוצאים את דוד שוכב בשלווה על מיטתו, בזמן שהיה עליו להנהיג את עמו בקרב. חוסר מעש זה הוביל אותו ליפול ביתר קלות לפיתוי.

ערב אחד, כאשר הלך על גג ארמונו, ראה את בת שבע, אישה יפהפייה שרחצה. דוד, שנכבש בתשוקה אליה, לא עצר לנוכח העובדה שהיא נשואה. הוא נכנע לתשוקתו, ציווה להביאה אליו ושכב עמה, ובכך חטא בניאוף. בת שבע הרתה, ודבר זה הכניס את דוד למצב קשה: עליו היה למצוא דרך לכסות על חטאו.

המלך ניסה לתקן את המצב כפי שחשב לנכון, וקרא לאוריה מהחזית, בתקווה שישהה לילה בביתו עם אשתו, וכך כל העניין יוסתר. אך אוריה סירב לעשות כן, משום שסבר שאין זה הוגן ליהנות מנוחות הבית והאישה בזמן שחבריו נלחמים במלחמה.

דוד, מיואש, ניסה שוב: הוא השקה את אוריה ביין עד שהשתכר, בתקווה שכאשר יהיה תחת השפעת האלכוהול ילך לביתו וישכב עם בת שבע. גם תוכנית זו נכשלה, שכן אוריה נשאר נאמן ונחוש במילוי חובתו כלפי חבריו לנשק. על אף ניסיונותיו, דוד לא הצליח לשכנע אותו.

בשלב זה קיבל דוד החלטה קיצונית: הוא ציווה להרוג את אוריה. הוא כתב מכתב ליואב, מפקד הצבא, ובו ביקש לשים את אוריה בחזית, במקום המסוכן ביותר בקרב, כדי שימות. את המכתב, שנשא את גזר הדין שלו, מסר אוריה עצמו מבלי לדעת את תוכנו. אוריה מת, כפי שדוד רצה, והמלך לקח את בת שבע להיות לו לאישה. אך חטא זה הביא עימו תוצאות קשות, ובכללן חילול שם ה' בפי אויבי ישראל, שראו במעשי דוד נפילה מוסרית.