מולד פסחאדוגמה

הייתי שם.
ראיתי הכל.
המלאך שאמר לי שאשא את בנו של אלוהים,
המבט בעיניו של יוסף כשהוא חשב שבגדתי בו
ומתי סיפר לי על חלומו.
הדרך האינסופית לכאורה לבית לחם בשביל מפקד אוכלוסין,
ומסעות לירושלים לבקר בבית המקדש ולראות חברים בעיר.

ראיתי אותו עושה את צעדיו הראשונים וצפיתי בו נופל,
יוסף ואני לימדנו אותו לקרוא ואחרי זה הוא תמיד היה בבית הכנסת או עקב אחריו של הרב שואל שאלות והקשיב לסיפורים שלהם.

אבל היום היה שונה,
כל צעד
וכל נפילה
היו ייסורים.
את הילד שלי בקושי היה ניתן לזהות, הם התייחסו אליו ללא רחמים.
אני לא יודע איפה מצאתי את הכוח לעמוד למרגלות הצלב,
אבל יוחנן היה שם איתי ועם הבן שלי, הוא הסתכל עליי וביקש ממני לטפל ביוחנן ושיוחנן ידאג לי. קשה לתאר את האהבה בעיניו אבל היא מילאה את ליבי השבור בתקווה.

זכרתי את מתנת המור שהנוסעים נתנו לנו, נזכרתי בהבטחת המלאך ובמה שאמר בני, כל כך הרבה פעמים, לא לפחד. אני לא יודעת מה מגיע אחרי היום, אחרי היום הנורא הזה, אבל אני יודעת שיש עוד, שעדיין יש תקווה, שגם למותו בצורה כל כך אכזרית יכול להיות משמעות ויכול להציל את כולנו. ה', רחם על כולנו.

אנא, התפללו איתי, הצטרפו אלי במילים אלו: תהילה לאב ולבן ולרוח הקודש, כפי שהיה בראשית, עכשיו ותמיד יהיה, אמן.

מונולוג זה שימש במקור כחלק מהליטורגיה של יום שישי הטוב, השתמש בו ובכתבי הקודש שהעניקו לו השראה להרהר בשני האירועים הבסיסיים הללו.

שימו את עצמכם במקומה של מרים כשאתם צופים באירועים האלה, התבונננו בחוויה שלה ביום הזה ובתחיית המתים לבוא.