מרחב נשימה דוגמה

אם חגגתם יום הולדת, למדתם לכל מיני מבחני סיום, התחתנתם, נולד לכם תינוק, חגגתם חגים, אז "ספרתם את הימים שלכם". בטח שלא קראתם לזה כך, אך ידעתם בדיוק כמה ימי קניות, ימי לימודים, או ימי רווקות נשארו לכם עד למועד המסוים.

בפסוקים של היום מתוך תהילים צ', משה מבקש מאלוהים לעזור לו לחיות כל יום באותו בהירות ומודעות בהן אנו חיים כאשר אנו הולכים לקראת אירוע משמעותי וגודל—"לִמְנוֹת יָמֵינוּ, כֵּן הוֹדַע." כשאנו מתקרבים לחג מסוים ויש עוד שלושה ימים עד למועד, עדיין יש לנו משימות לבצע, לקנות דברים, להתכונן לחג. יש סדר עדיפות שונה לפני מועדים אלה.לדעת כי הזמן מוגבל מכריע אותנו להגביל את מה שאנחנו עושים עם הזמן שלנו.

תמיד יהיו אירועים, פרויקטים, פגישות, טיולים וכל מני דברים שצריך להריץ. והפחד מלחיש לנו שעדיף שנעשה את הכל, ולא נוותר על שום דבר. אך "למנות את ימינו", זהו גישה העוזר לנו לסנן את כל הדברים האלה. יש דרך לסדר את הכל בסדר עדיפויות ומשימות החשובות יותר ופחות.

הוועדה שאליה הצטרפת כי לא יכולת לסרב? לא כל כך חשוב בחיים. הטיול הזה עם הקולגות, שלא תוכל לראות את המשפחה שלך לשבוע? לא כרגע.

כשאנו מתחילים לראות את הזמן שלנו כמוגבל, אנו יכולים להחליט באופן חכם יותר, מה חשוב לנו, ומה שווה את הזמן שלנו.  משה אומר "... וְנָבִא, לְבַב חָכְמָה." אם אתם מסורים מדי, גמורים, עם לוחות זמנים צפופים מדי, תנסו למנות את הימים שלכם. תודו על כך (אפילו שכולנו מקווים לחיות לעוד הרבה שנים), כי הזמן שלנו הוא מוגבל, כך עליכם להגביל גם את הנעשה עם הזמן. אני מבטיחה שהסינון הזה ייתן לכם מרחב לנשימה שאתם כל כך רציתם להכניס ללוח הזמנים שלכם.

מחר נסתכל על עוד סוג של סינון שיעזור לכם להגיע למרחב נשימה גם מבחינה כלכלית. עד אז, תשאלו את עצמכם:מהו תפיקד אחד או משימה אחת שלא נרצה לבזבז עליו את הזמן המוגבל שלנו עוד?