הכל חדשדוגמה

החיים המשיחיים הם אכן פרדוקס. מה שחשוב לישוע מנוגד למה שאנחנו, במצבנו הטבעי, דובקים בו. 

השניה לקורינתים זוהי איגרת של ניגודים. זוהי איגרת על האמונה ההרפתקנית של תליית כל התקוות שלנו באלוהים, גם אם זה נראה שבטחון בכוח ובגאווה שלנו עוזר לנו כמעט תמיד להגיע למחוז חפצנו בצורה בטוחה ומוכרת יותר. זוהי איגרת על שלום מתמשך בתחתית האוקיינוס של נפשותינו, המגיע כאשר החטאים שלנו כבר לא נספרים נגדנו, בגלל שאלוהים שלח את בנו ישוע אל העולם, אשר לקח את חטאינו על עצמו. שאול קורא לכך "ריצוי". 

כאשר שאול הגיע סביב שנת 50 לספירה, קורינתי הייתה בפסגת התפתחותה. קורינתי היוותה המוקד המסחרי של דרום יוון, והייתה משגשגת, עשירה, ושרויה בערבוב בין התרבות הרומית לתרבות היוונית. העיר העתיקה קורינתי התפארה בכל מה שהייתם יכולים לרצות, אבל כמו שאנחנו יודעים, לקבל גישה לכל מה שהיינו רוצים לא תמיד נגמר בכך שאנו נקבל באמת את מה שחשבנו שרצינו.

לעושר של התרבות הקורינתית יש גם חסרונות, כמו גם לערים הגדולות בימינו. זנות, עבדות, וסטיות מיניות מכל סוג היו חלק משטחה. אלוהי שקר נכחו בכל מקום. 

אני מוצאת את האיגרת הזו כה מעודדת בגלל שאם הקהילה פעלה בקורינתי, זה יכול לעבוד גם במקומות שאתה ואני חיים בהם. אני מודה שלפעמים אני חושבת שהעולם שלנו הלך רחוק מדי עם התעללות, גזענות, ושחיתות מוסרית. יחד עם זאת, אם הבשורה של ישוע שינתה את חייהן של הזונות בקורינתי, את חייהם של העשירים המדכאים, עובדי האלילים, ומניהיגי בתי הכנסת, זה אומר שהחדשות של ישוע המשיח יכולים לשנות את חייהם של אנשי הערים שלנו היום. ולמרות שלפעמים אני מתפתה לחשוב שאנשיו של אלוהים נמצאים רק ב"התיישבויות דתיות", לאלוהים היו אנשים בקורינתי. בדיוק כמו שיש לו אותך ואותי בהתיישבויות התרבותיות שאנו חיים בהן. השניה לקורינתים מזכירה לנו שהקהילה של אלוהים מאירה בצורה הכי בוהקת בחושך, מאשר במקדשים מוארים מראש. 

כאשר אתם קוראים בשניה אל הקורינתים, שימו לב לניגודים. שימו לב לדרך שבה שאול אוהב את הקורינתים ללא תנאים. כאשר אתם שמים לב להבדלים בולטים, אל תשכחו לעולם שקיבלתם כוח לחיות בצורה נפרדת לחלוטין - בגלל שמאז מותו ותחייתו של ישוע - הישנות עברו ונהיו חדשות. בפעם האחרונה שבדקתי, החדש והישן הם ניגודים מלכתחילה.