לאהוב כמו ישועדוגמה

עשית את זה עבורי

זה היה ערב קריר בפברואר כשנכנסנו עם האוטו לתוך השכונה שלנו. לצד הכביש ישבה בחורה צעירה, בוכה בהיסטריות, לבושה רק בגופייה ומכנסיים קצרים. אנחנו עצרנו בצד ואני יצאתי והלכתי לכיוון האישה, ושאלתי "איך אני יכולה לעזור לך?"

היא מלמלה את המילים, "הוא זרק אותי. אני בהריון והחבר שלי זרק אותי."

בזמן שחיפשתי מילים, המחשבה היחידה שלי הייתה, היא בן אדם, תראי לה כבוד. אז שאלתי "מה שמך?"

"בריטני."

הגבתי, "נעים להכיר, בריטני. את רוצה טרמפ לאן שאת הולכת?"

"כן, סבתא שלי גרה קרוב." היא אמרה.

הלכנו לאוטו, ובעלי עבר למושב האחורי עם שני הילדים שלנו - שניהם ישבו עם עיניים רחבות ופיות פתוחים. בלי להסס, הצגתי את בריטני למשפחה שלי כאילו הכרתי אותה שנים.

"בריטני, זה בסדר אם אביא לך בגדים? אני יכולה לקפוץ לתוך הבית שלנו ולהביא אותם."

"כן, ממש קר לי."

עצרתי בכניסה לבית ונכנסתי פנימה. להפתעתי, בריטני באה אחריי. לקחתי קפוצ'ון, מכנס טריינינג וכפכפים. הושטתי לה את הבגדים והיא נכנסה לשירותים להחליף.

אז לקחנו אותה לביתה של סבתה ואיחלנו לה לשלום. בדרך הביתה, הילדים שאלו על מה שבדיוק קרה, ואני פשוט אמרתי, "אני בטוחה שזה מה שישוע היה רוצה שנעשה." הם הסכימו, והמשכנו את הערב כרגיל.

למחרת בבוקר, קראתי את הקריאה היומית שלי, כשהמילים כאילו קפצו מתוך העמוד, "עָרוֹם [הייתי] וְהִלְבַּשְׁתֶּם אוֹתִי." הלב שלי פעם במהרה כשזכרתי את אירועי הערב הקודם.

הזדמנויות לאהוב כמו ישוע יכולות לקרות בכל רגע ובכל מקום. אנחנו יכולים לאהוב זר ברחוב כמו ישוע, מבלי אפילו להזכיר את שמו. כשבריטני פוגשת את ישוע, אני מתפללת שהיא תזהה אותו בתור אותו אחד שהיא פגשה בדרך לבית סבתה בערב קר בפברואר.

טאשה סלינאס
לייף צ'ירץ' במידווסט סיטי