Luke 18:1-43

הוּא סִפֵּר לָהֶם מָשָׁל, לְהַרְאוֹת כִּי עֲלֵיהֶם לְהִתְפַּלֵּל תָּמִיד וְלֹא לִרְפּוֹת. "שׁוֹפֵט הָיָה בְּעִיר אַחַת; אֶת אֱלֹהִים לֹא יָרֵא וּבְאָדָם לֹא הִתְחַשֵּׁב. וּבְאוֹתָהּ עִיר הָיְתָה אַלְמָנָה שֶׁנָּהֲגָה לָבוֹא אֵלָיו וְלוֹמַר, 'שָׁפְטֵנִי נָא מֵאִישׁ רִיבִי.' זְמַן מָה סֵרֵב, אֲבָל אַחֲרֵי כֵן אָמַר בְּלִבּוֹ, 'אַף שֶׁאֵינֶנִּי יָרֵא אֶת אֱלֹהִים וּבְאָדָם אֵינֶנִּי מִתְחַשֵּׁב, הֲרֵי מִפְּנֵי שֶׁהָאַלְמָנָה הַזֺּאת מְצִיקָה לִי אֶעֱשֶׂה אֶת מִשְׁפָּטָהּ, שֶׁאִם לֹא כֵן תָּבוֹא תָּמִיד וּתְיַגֵּעַ אוֹתִי'." הוֹסִיף הָאָדוֹן וְאָמַר: "שִׁמְעוּ מַה שֶּׁאוֹמֵר הַשּׁוֹפֵט הָרָשָׁע. וְהָאֱלֹהִים, הַאִם לֹא יַעֲשֶׂה אֶת מִשְׁפָּט בְּחִירָיו הַקּוֹרְאִים אֵלָיו יוֹמָם וָלַיְלָה? הַאִם יִתְמַהְמֵהַּ בְּעִנְיָנָם? אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם שֶׁיַּעֲשֶׂה אֶת מִשְׁפָּטָם מַהֵר. אַךְ כַּאֲשֶׁר יָבוֹא בֶּן־הָאָדָם, הֲיִמְצָא אֶת הָאֱמוּנָה עֲלֵי אֲדָמוֹת?" וּלְכַמָּה אֲנָשִׁים, שֶׁבָּטְחוּ בְּעַצְמָם כִּי צַדִּיקִים הֵם וּבָזוּ לַאֲחֵרִים, סִפֵּר אֶת הַמָּשָׁל הַזֶּה: "שְׁנֵי אֲנָשִׁים עָלוּ אֶל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לְהִתְפַּלֵּל; אֶחָד פָּרוּשׁ וְהַשֵּׁנִי מוֹכֵס. עָמַד הַפָּרוּשׁ לְבַדּוֹ וְהִתְפַּלֵּל, 'אֱלֹהִים, אֲנִי מוֹדֶה לְךָ שֶׁאֵינֶנִּי כִּשְׁאָר הָאֲנָשִׁים – גַּזְלָנִים, רְשָׁעִים, נוֹאֲפִים, וְאַף לֹא כַּמּוֹכֵס הַזֶּה. אֲנִי צָם פַּעֲמַיִם בַּשָּׁבוּעַ, אֲנִי נוֹתֵן מַעֲשֵׂר מִכָּל מַה שֶּׁאֲנִי מַרְוִיחַ.' וְאִלּוּ הַמּוֹכֵס, שֶׁעָמַד מֵרָחוֹק, אַף לֹא רָצָה לָשֵׂאת אֶת עֵינָיו לַשָּׁמַיִם, אֶלָּא טָפַח עַל לִבּוֹ וְאָמַר, 'אֱלֹהִים, רַחֵם נָא עָלַי, עַל אִישׁ חוֹטֵא.' אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, הָאִישׁ הַזֶּה יָרַד אֶל בֵּיתוֹ נִצְדָּק יוֹתֵר מֵהָאִישׁ הַהוּא; כִּי כָּל הַמְרוֹמֵם אֶת עַצְמוֹ יֻשְׁפַּל, וְהַמַּשְׁפִּיל אֶת עַצְמוֹ יְרוֹמַם." הֵבִיאוּ אֵלָיו גַּם אֶת הַיְלָדִים הַקְּטַנִּים כְּדֵי שֶׁיִּגַּע בָּהֶם. כְּשֶׁרָאוּ זֺאת הַתַּלְמִידִים גָּעֲרוּ בָּהֶם. אוּלָם יֵשׁוּעַ קָרָא אֵלָיו אֶת הַיְלָדִים וְאָמַר: "הַנִּיחוּ לַיְלָדִים לָבוֹא אֵלַי וְאַל תִּמְנְעוּ בַּעֲדָם, כִּי לְכָאֵלֶּה מַלְכוּת הָאֱלֹהִים. אָמֵן. אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, כָּל מִי שֶׁאֵינֶנּוּ מְקַבֵּל אֶת מַלְכוּת הָאֱלֹהִים כְּיֶלֶד לֹא יִכָּנֵס לְתוֹכָהּ." נִכְבָּד אֶחָד פָּנָה אֵלָיו וְשָׁאַל: "רַבִּי הַטּוֹב, מֶה עָלַי לַעֲשׂוֹת כְּדֵי לָרֶשֶׁת חַיֵּי עוֹלָם?" אָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ: "מַדּוּעַ אַתָּה אוֹמֵר לִי 'טוֹב'? אֵין טוֹב כִּי אִם אֶחָד וְהוּא הָאֱלֹהִים. אֶת הַמִּצְווֹת אַתָּה יוֹדֵעַ: ' לֹא תִנְאַף, לֹא תִרְצַח, לֹא תִגְנֺב, לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר, כַּבֵּד אֶת־אָבִיךָ וְאֶת־אִמֶּךָ '." הֵשִׁיב הָאִישׁ: "אֶת כָּל אֵלֶּה שָׁמַרְתִּי מִנְּעוּרַי." שָׁמַע יֵשׁוּעַ וְאָמַר: "עוֹד דָּבָר אֶחָד חָסֵר לְךָ. מְכֺר אֶת כָּל אֲשֶׁר לְךָ וְחַלֵּק לָעֲנִיִּים, וְיִהְיֶה לְךָ אוֹצָר בַּשָּׁמַיִם; אַחַר כָּךְ בּוֹא וְלֵךְ אַחֲרַי." אַךְ כְּשָׁמְעוֹ זֺאת הִתְעַצֵּב עֶצֶב רַב, כִּי עָשִׁיר הָיָה עַד מְאֺד. כְּשֶׁרָאָה יֵשׁוּעַ כִּי הִתְעַצֵּב, אָמַר: "בְּאֵיזֶה קֺשִׁי נִכְנָסִים בַּעֲלֵי נְכָסִים לְמַלְכוּת הָאֱלֹהִים! נָקֵל לְגָמָל לַעֲבֺר דֶּרֶךְ נֶקֶב מַחַט מֵהִכָּנֵס עָשִׁיר אֶל מַלְכוּת הָאֱלֹהִים." שָׁאֲלוּ הַשּׁוֹמְעִים: "וּמִי יָכוֹל לְהִוָּשַׁע?" עָנָה יֵשׁוּעַ וְאָמַר: "מַה שֶּׁנִבְצָר מִבְּנֵי אָדָם הוּא בִּיכָלְתּוֹ שֶׁל אֱלֹהִים." אָמַר כֵּיפָא: "הֵן אֲנַחְנוּ עָזַבְנוּ אֶת אֲשֶׁר לָנוּ וְהָלַכְנוּ אַחֲרֶיךָ." הֵשִׁיב לָהֶם יֵשׁוּעַ: "אָמֵן. אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, אֵין אִישׁ אֲשֶׁר עָזַב בַּיִת אוֹ אִשָּׁה אוֹ אַחִים אוֹ הוֹרִים אוֹ יְלָדִים לְמַעַן מַלְכוּת הָאֱלֹהִים – שֶׁלֹּא יְקַבֵּל כֶּפֶל כִּפְלַיִם בַּזְּמַן הַזֶּה, וְחַיֵּי עוֹלָם בָּעוֹלָם הַבָּא." הוּא לָקַח אִתּוֹ אֶת הַשְּׁנֵים־עָשָׂר וְאָמַר לָהֶם: "הִנֵּה אֲנַחְנוּ עוֹלִים לִירוּשָׁלַיִם וְכָל מַה שֶּׁנִּכְתַּב בִּידֵי הַנְּבִיאִים עַל בֶּן־הָאָדָם יִתְקַיֵּם; הוּא יִמָּסֵר לַגּוֹיִם וְהֵם יְהַתְּלוּ בּוֹ, גַּם יִתְעַלְּלוּ בּוֹ וְיִרְקוּ עָלָיו, וּלְאַחַר שֶׁיַּלְקוּ אוֹתוֹ יַהַרְגוּהוּ, וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יָקוּם." אֲבָל הֵם לֹא הֵבִינוּ דָּבָר מִן הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה; הַמִּלִּים הָאֵלֶּה נִסְתְּרוּ מֵהֶם וְהֵם לֹא יָדְעוּ בַּמֶּה מְדֻבָּר. הוּא הִתְקָרֵב אֶל יְרִיחוֹ, וּבְאוֹתָהּ עֵת הָיָה אִישׁ עִוֵּר יוֹשֵׁב עַל־יַד הַדֶּרֶךְ וּמְבַקֵּשׁ נְדָבוֹת. כְּשֶׁשָּׁמַע הָעִוֵּר אֶת הָעָם עוֹבְרִים שָׁאַל לָדַעַת מָה הַדָּבָר. הֵשִׁיבוּ לוֹ: "יֵשׁוּעַ מִנָּצְרַת עוֹבֵר." אָז הֵחֵל לִצְעֺק: "יֵשׁוּעַ בֶּן־דָּוִד, רַחֵם עָלַי!" הַהוֹלְכִים לְפָנָיו גָּעֲרוּ בּוֹ לְהַשְׁתִּיקוֹ, אַךְ הוּא הִרְבָּה עוֹד יוֹתֵר לִצְעֺק, "בֶּן־דָּוִד, רַחֵם עָלַי!" יֵשׁוּעַ נֶעֱצַר וְצִוָּה לַהֲבִיאוֹ אֵלָיו. כַּאֲשֶׁר הִתְקָרֵב שָׁאַל אוֹתוֹ: "מָה אַתָּה רוֹצֶה שֶׁאֶעֱשֶׂה לְךָ?" הֵשִׁיב: "אֲדוֹנִי, שֶׁאֶרְאֶה". אָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ: "רְאֵה! אֱמוּנָתְךָ הוֹשִׁיעָה אוֹתְךָ." מִיָּד רָאָה וְהָלַךְ אַחֲרָיו כְּשֶׁהוּא מְשַׁבֵּחַ אֶת אֱלֹהִים, וְכָל הָעָם כִּרְאוֹתָם זֺאת הוֹדוּ לֵאלֹהִים.
לוקס יח:1-43