2 Corinthians 9:1-9

בְּנוֹגֵעַ לַשֵּׁרוּת לְמַעַן הַקְּדוֹשִׁים אֵינֶנִּי צָרִיךְ לִכְתֺּב אֲלֵיכֶם; כִּי יוֹדֵעַ אֲנִי אֶת נְכוֹנוּתְכֶם, אֲשֶׁר בִּגְלָלָהּ אֲנִי מִתְגָּאֶה בָּכֶם לִפְנֵי אַנְשֵׁי מָקֵדוֹנְיָה, בְּאָמְרִי שֶׁאָכָיָה הָיְתָה נְכוֹנָה כְּבָר לִפְנֵי שָׁנָה; וְאָמְנָם הַלַּהַט שֶׁלָּכֶם עוֹרֵר אֶת רֻבָּם. אֲבָל שָׁלַחְתִּי אֶת הָאַחִים מִתּוֹךְ כַּוָּנָה שֶׁגַּאֲוָתֵנוּ בָּכֶם לֹא תִּהְיֶה לָרִיק בָּעִנְיָן הַזֶּה וּכְדֵי שֶׁתִּהְיוּ מוּכָנִים כְּפִי שֶׁאָמַרְתִּי. הֲלֹא אִם יָבוֹאוּ עִמִּי אֲנָשִׁים מִמָּקֵדוֹנְיָה וְיִמְצְאוּ שֶׁאֵינְכֶם מוּכָנִים, אֲזַי אֲנַחְנוּ – שֶׁלֹּא לוֹמַר אַתֶּם – נֵבוֹשׁ בַּבִּטָּחוֹן הַזֶּה. עַל כֵּן מָצָאתִי לְנָחוּץ לְבַקֵּשׁ מֵהָאַחִים כִּי יַקְדִּימוּ לָבוֹא אֲלֵיכֶם וִיסַדְּרוּ אֶת עִנְיַן הַתְּרוּמָה שֶׁהִבְטַחְתֶּם, לְמַעַן תִּהְיֶה מוּכָנָה מִתּוֹךְ נְדִיבוּת וְלֹא מִתּוֹךְ קַמְצָנוּת. הֵן הַזּוֹרֵעַ בְּצִמְצוּם יִקְצֺר בְּצִמְצוּם, וְהַזּוֹרֵעַ בִּנְדִיבוּת יִקְצֺר בְּשֶׁפַע. כָּל אִישׁ כְּפִי שֶׁיִּדְּבֶנּוּ לִבּוֹ יִתֵּן, לֹא מִתּוֹךְ צַעַר אוֹ הֶכְרֵחַ, שֶׁהֲרֵי אֶת הַנּוֹתֵן בְּשִׂמְחָה אוֹהֵב אֱלֹהִים. וֵאלֹהִים יָכוֹל לְהַשְׁפִּיעַ עֲלֵיכֶם כָּל חֶסֶד, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָכֶם תָּמִיד דֵּי צָרְכְּכֶם בְּכָל דָּבָר, וְהוֹתֵר לְכָל מַעֲשֶׂה טוֹב, כַּכָּתוּב: " פִּזַּר נָתַן לָאֶבְיוֹנִים, צִדְקָתוֹ עוֹמֶדֶת לָעַד ."

השניה אל הקורינתים ט:1-9