אל הרומים 1:3-18

אִם כֵּן, מַהוּ יִתְרוֹנוֹ שֶׁל הַיְּהוּדִי אוֹ מָה הַתּוֹעֶלֶת אֲשֶׁר בַּמִּילָה? הַרְבֵּה, מִכָּל הַבְּחִינוֹת; רֵאשִׁית כֺּל, בִּידֵיהֶם הֻפְקְדוּ דִּבְרֵי אֱלֹהִים. וְאִם יֵשׁ שֶׁלֹּא הֶאֱמִינוּ, אֲזַי מָה? הַאִם יְבַטֵּל חֺסֶר אֱמוּנָתָם אֶת נֶאֱמָנוּתוֹ שֶׁל אֱלֹהִים? חָלִילָה! צָרִיךְ שֶׁיֻּכַּר כִּי הָאֱלֹהִים נֶאֱמָן וְכָל אָדָם כּוֹזֵב, כַּכָּתוּב: " לְמַעַן תִּצְדַּק בְּדָבְרֶךָ, תִּזְכֶּה בְשָׁפְטֶךָ ." אֲבָל אִם רִשְׁעָתֵנוּ מַפְגִּינָה אֶת הַצֶּדֶק שֶׁל אֱלֹהִים, מַה נֺּאמַר? הַאִם יֵשׁ עָוֶל בֵּאלֹהִים הַשּׁוֹפֵךְ אֶת זַעֲמוֹ – וַאֲנִי מְדַבֵּר מִנְּקֻדַּת מַבָּטוֹ שֶׁל הָאָדָם – חַס וְחָלִילָה! שֶׁאִם כֵּן, אֵיךְ יִשְׁפֺּט אֱלֹהִים אֶת הָעוֹלָם? אַךְ אִם בִּגְלַל מִרְמָתִי מְשַׂגְשֶׂגֶת אֱמֶת הָאֱלֹהִים לִתְהִלָּתוֹ, מַדּוּעַ עוֹד אֶשָּׁפֵט כְּחוֹטֵא? וּמַדּוּעַ לֹא "נַעֲשֶׂה אֶת הָרַע כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא טוֹב", כְּפִי שֶׁמַּעֲלִילִים עָלֵינוּ וְטוֹעֲנִים כִּי כָּךְ אָנוּ אוֹמְרִים? אָכֵן מִשְׁפַּט צֶדֶק נֶחֱרַץ עֲלֵיהֶם. וּבְכֵן, הֲטוֹבִים אָנוּ מֵאֲחֵרִים? לֹא, כְּלָל וּכְלָל לֹא; שֶׁהֲרֵי כְּבָר הוֹכַחְנוּ לְעֵיל כִּי הַיְּהוּדִים וְהַגּוֹיִם כְּאֶחָד מְשֻׁעְבָּדִים כֻּלָּם לַחֵטְא, כַּכָּתוּב: " אֵין צַדִּיק , אֵין גַּם אֶחָד. אֵין מַשְׂכִּיל , אֵין דֺּרֵשׁ אֶת־אֱלֹהִים . הַכֺּל סָר, יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ; אֵין עֺשֵׂה־טוֹב, אֵין גַּם־אֶחָד . קֶבֶר־פָּתוּחַ גְּרֺנָם, לְשׁוֹנָם יַחֲלִיקוּן, חֲמַת עַכְשׁוּב תַּחַת שְׂפָתֵימוֹ ; אֲשֶׁר אָלָה פִּיהֶם מָלֵא וּמְרֺרוֹת. רַגְלֵיהֶם יְמַהֲרוּ לִשְׁפֺּךְ דָּם . שֺׁד וָשֶׁבֶר בִּמְסִלּוֹתָם , וְדֶרֶךְ שָׁלוֹם לֹא יָדָעוּ . אֵין־פַּחַד אֱלֹהִים לְנֶגֶד עֵינֵיהֶם ."