לוקס 22:8-56

בְּאַחַד הַיָּמִים יָרַד לְסִירָה יַחַד עִם תַּלְמִידָיו. אָמַר לָהֶם: "בּוֹאוּ נַעֲבֺר לְצִדּוֹ הַשֵּׁנִי שֶׁל הָאֲגָם." אָז הִפְלִיגוּ מִשָּׁם. כַּאֲשֶׁר שָׁטוּ הוּא נִרְדַּם, וְהִנֵּה רוּחַ סְעָרָה יָרְדָה עַל הָאֲגָם וְהַסִּירָה נִתְמַלְּאָה מַיִם עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁהָיוּ בְּסַכָּנָה. הֵם נִגְּשׁוּ אֵלָיו וְהֵעִירוּהוּ בְּאָמְרָם, "אֲדוֹנֵנוּ, אֲדוֹנֵנוּ, אֲנַחְנוּ טוֹבְעִים!" הוּא הִתְעוֹרֵר וְגָעַר בָּרוּחַ וּבַגַּלִּים הַזּוֹעֲפִים. הַלָּלוּ שָׁכְכוּ וְנִשְׂתָּרְרָה דְּמָמָה. שָׁאַל אוֹתָם: "אֵיפֺה אֱמוּנַתְכֶם?" בִּהְיוֹתָם אֲחוּזֵי יִרְאָה וּפְלִיאָה אָמְרוּ זֶה לָזֶה: "וּבְכֵן מִי הוּא זֶה אֲשֶׁר מְצַוֶּה עַל הָרוּחַ וְעַל הַמַּיִם וְהֵם נִשְׁמָעִים לוֹ!" הֵם שָׁטוּ אֶל חֶבֶל אֶרֶץ הַגִּרְגָּשִׁיִּים אֲשֶׁר מִמּוּל הַגָּלִיל. כַּאֲשֶׁר עָלָה לַיַּבָּשָׁה, פָּגַשׁ אוֹתוֹ אִישׁ מִן הָעִיר וְהָאִישׁ אֲחוּז שֵׁדִים; זְמַן רַב לֹא לָבַשׁ בְּגָדִים וְלֹא גָּר בְּבַיִת כִּי אִם בִּמְעָרוֹת הַקְּבָרִים. כִּרְאוֹתוֹ אֶת יֵשׁוּעַ צָעַק וְנָפַל אַרְצָה לְפָנָיו וְקָרָא בְּקוֹל גָּדוֹל: "מַה לִּי וּלְךָ יֵשׁוּעַ, בֶּן אֵל עֶלְיוֹן? אֲנִי מִתְחַנֵּן אֵלֶיךָ, אַל תְּעַנֶּה אוֹתִי"; שֶׁכֵּן יֵשׁוּעַ צִוָּה עַל הָרוּחַ הַטְּמֵאָה לָצֵאת מִן הָאִישׁ. פְּעָמִים רַבּוֹת הִתְקִיפָה אוֹתוֹ, וְהָיוּ שׁוֹמְרִים אוֹתוֹ כָּבוּל בְּיָדָיו וּבְרַגְלָיו, אֶלָּא שֶׁהָיָה מְנַתֵּק אֶת הַכְּבָלִים וְנִדְחָף עַל־יְדֵי הַשֵּׁד אֶל מְקוֹמוֹת שׁוֹמְמִים. שָׁאַל אוֹתוֹ יֵשׁוּעַ: "מַה שִּׁמְךָ?" הֵשִׁיב הָאִישׁ: "שְׁמִי לִגְיוֹן", שֶׁכֵּן שֵׁדִים רַבִּים נִכְנְסוּ בּוֹ. הַשֵּׁדִים בִּקְשׁוּ מִיֵּשׁוּעַ שֶׁלֹּא יְצַוֶּה עֲלֵיהֶם לָרֶדֶת אֶל הַתְּהוֹם, וְכֵיוָן שֶׁעֵדֶר גָּדוֹל שֶׁל חֲזִירִים הָיָה רוֹעֶה שָׁם בָּהָר, הִתְחַנְּנוּ אֶל יֵשׁוּעַ שֶׁיַּנִּיחַ לָהֶם לְהִכָּנֵס לְתוֹכָם. הוּא הִרְשָׁה לָהֶם. לְאַחַר צֵאתָם מִן הָאִישׁ נִכְנְסוּ הַשֵּׁדִים בַּחֲזִירִים, וְהָעֵדֶר הִסְתָּעֵר מִמּוֹרַד הָהָר אֶל הַיָּם וְטָבַע. כִּרְאוֹתָם אֶת הַנַּעֲשֶׂה בָּרְחוּ הָרוֹעִים וְסִפְּרוּ אֶת הַדָּבָר בָּעִיר וּבַכְּפָרִים. הַתּוֹשָׁבִים יָצְאוּ לִרְאוֹת מַה קָּרָה. בְּבוֹאָם אֶל יֵשׁוּעַ מָצְאוּ אֶת הָאִישׁ שֶׁהַשֵּׁדִים יָצְאוּ מִתּוֹכוֹ, וְהוּא יוֹשֵׁב לְרַגְלֵי יֵשׁוּעַ לָבוּשׁ וְשָׁפוּי בְּדַעְתּוֹ. פַּחַד מִלֵּא אֶת לִבָּם. הָאֲנָשִׁים שֶׁרָאוּ אֶת הַמַּעֲשֶׂה סִפְּרוּ לָהֶם כֵּיצַד נִרְפָּא אֲחוּז הַשֵּׁדִים. וְכָל הֶהָמוֹן שֶׁבָּא מֵאֵזוֹר הַגִּרְגָּשִׁיִּים בִּקֵּשׁ מִיֵּשׁוּעַ שֶׁיֵּלֵךְ מֵאִתָּם, כִּי פַּחַד גָּדוֹל נָפַל עֲלֵיהֶם. לְפִיכָךְ יָרַד לְסִירָה וְחָזַר. אַךְ הָאִישׁ שֶׁיָּצְאוּ מִתּוֹכוֹ הַשֵּׁדִים בִּקֵּשׁ מִיֵּשׁוּעַ שֶׁיַּנִּיחַ לוֹ לְהִשָּׁאֵר אִתּוֹ, אֶלָּא שֶׁיֵּשׁוּעַ שִׁלַּח אוֹתוֹ בְּאָמְרוֹ: "שׁוּב לְבֵיתְךָ וְסַפֵּר אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ אֱלֹהִים." הוּא הָלַךְ וְהִשְׁמִיעַ בְּכָל הָעִיר אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ יֵשׁוּעַ. כַּאֲשֶׁר חָזַר יֵשׁוּעַ קִבֵּל הָעָם אֶת פָּנָיו, שֶׁכֵּן הַכֺּל חִכּוּ לוֹ. וְהִנֵּה בָּא אִישׁ, יָאִיר שְׁמוֹ, וְהוּא רֺאשׁ בֵּית כְּנֶסֶת. הוּא נָפַל לְרַגְלֵי יֵשׁוּעַ וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיָּבוֹא אֶל בֵּיתוֹ, כִּי בַּת יְחִידָה הָיְתָה לוֹ, כְּבַת שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וְהִיא נָטְתָה לָמוּת. אָז הָלַךְ לְשָׁם כְּשֶׁהֲמוֹן הָעָם נִדְחָק סְבִיבוֹ. וְאִשָּׁה זָבַת דָּם זֶה שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שָׁנָה – שֶׁהוֹצִיאָה אֶת כָּל מִחְיָתָהּ עַל רוֹפְאִים וְאִישׁ לֹא הִצְלִיחַ לְרַפְּאָהּ – הִתְקָרְבָה מֵאֲחוֹרָיו וְנָגְעָה בִּכְנַף בִּגְדוֹ. מִיָּד נֶעֱצַר זוֹב דָּמָהּ. שָׁאַל יֵשׁוּעַ: "מִי זֶה שֶׁנָּגַע בִּי?" כֵּיוָן שֶׁהַכֺּל הִכְחִישׁוּ, אָמַר כֵּיפָא: "אֲדוֹנִי, הֲמוֹן הָעָם דּוֹחֵק וְלוֹחֵץ אוֹתְךָ!" אַךְ יֵשׁוּעַ אָמַר: "מִישֶׁהוּ נָגַע בִּי, כִּי הִבְחַנְתִּי שֶׁיָּצְאָה מִמֶּנִּי גְּבוּרָה." הָאִשָּׁה, כִּרְאוֹתָהּ שֶׁאֵין הִיא נִסְתֶּרֶת מִמֶּנּוּ, נִגְּשָׁה בִּרְעָדָה וְנָפְלָה לְפָנָיו, וּבְאָזְנֵי כָּל הָעָם סִפְּרָה מַדּוּעַ נָגְעָה בּוֹ, וְכִי נִרְפְּאָה מִיָּד. אָמַר לָהּ יֵשׁוּעַ: "אֱמוּנָתֵךְ הוֹשִׁיעָה אוֹתָךְ, בִּתִּי, לְכִי לְשָׁלוֹם." בְּשָׁעָה שֶׁדִּבֵּר בָּא אִישׁ מִבֵּיתוֹ שֶׁל רֺאשׁ בֵּית הַכְּנֶסֶת וְאָמַר: "בִּתְּךָ מֵתָה, אַל תַּטְרִיחַ עוֹד אֶת הַמּוֹרֶה." אַךְ יֵשׁוּעַ בְּשָׁמְעוֹ זֺאת אָמַר: "אַל תִּירָא, רַק הַאֲמֵן וְהִיא תֵּרָפֵא." כַּאֲשֶׁר בָּא אֶל הַבַּיִת לֹא הִנִּיחַ לְאִישׁ לְהִכָּנֵס אִתּוֹ, חוּץ מִכֵּיפָא, יוֹחָנָן, יַעֲקֺב, אֲבִי הַיַּלְדָּה וְאִמָּהּ. הַכֺּל בָּכוּ וְקוֹנְנוּ עָלֶיהָ, אַךְ הוּא אָמַר: "אַל תִּבְכּוּ, הִיא לֹא מֵתָה. הִיא רַק יְשֵׁנָה." הֵם צָחֲקוּ לוֹ, כִּי יָדְעוּ שֶׁהִיא מֵתָה. אוּלָם הוּא אָחַז בְּיָדָהּ וְקָרָא: "יַלְדָּה, קוּמִי!" אָז שָׁבָה רוּחָהּ וְהִיא קָמָה מִיָּד. צִוָּה יֵשׁוּעַ: "תְּנוּ לָהּ לֶאֱכֺל!" הוֹרֶיהָ הִשְׁתּוֹמְמוּ, אַךְ הוּא צִוָּה עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא יַגִּידוּ לְאִישׁ אֶת אֲשֶׁר נַעֲשָׂה.