יוחנן 37:8-59

אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁזֶּרַע אַבְרָהָם אַתֶּם. וְאוּלָם מְבַקְּשִׁים אַתֶּם לַהֲרֺג אוֹתִי, כִּי אֵין לִדְבָרִי מָקוֹם בְּקִרְבְּכֶם. אֲנִי מְדַבֵּר אֶת אֲשֶׁר רָאִיתִי אֵצֶל הָאָב; אַתֶּם עוֹשִׂים מַה שֶּׁשְּׁמַעְתֶּם אֵצֶל אֲבִיכֶם." הֵשִׁיבוּ וְאָמְרוּ לוֹ: "אַבְרָהָם הוּא אָבִינוּ." אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: "אִם בְּנֵי אַבְרָהָם אַתֶּם, עֲשׂוּ כְּמַעֲשֵׂי אַבְרָהָם; אֶלָּא שֶׁכָּעֵת אַתֶּם רוֹצִים לַהֲרֺג אוֹתִי, אִישׁ שֶׁדִּבֵּר אֲלֵיכֶם אֶת הָאֱמֶת אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי אֵצֶל הָאָב. זֺאת לֹא עָשָׂה אַבְרָהָם. אַתֶּם עוֹשִׂים אֶת מַעֲשֵׂי אֲבִיכֶם." אָמְרוּ לוֹ: "לֹא יַלְדֵי זְנוּנִים אֲנַחְנוּ. יֵשׁ לָנוּ אָב אֶחָד – הָאֱלֹהִים." הֵשִׁיב לָהֶם יֵשׁוּעַ: "אִלּוּ אֱלֹהִים הָיָה אֲבִיכֶם, הֱיִיתֶם אוֹהֲבִים אוֹתִי, שֶׁכֵּן אֲנִי מֵאֵת הָאֱלֹהִים יָצָאתִי וּבָאתִי. הֵן לֹא מֵעַצְמִי בָּאתִי; הוּא שְׁלָחַנִי. מַדּוּעַ אֵינְכֶם מְבִינִים אֶת דִּבּוּרִי? מִפְּנֵי שֶׁאֵינְכֶם יְכוֹלִים לִשְׁמֺעַ אֶת דְּבָרִי. אַתֶּם מֵאֲבִיכֶם הַשָּׂטָן וְאֶת מַאֲוַיֵּי אֲבִיכֶם חֲפֵצִים אַתֶּם לַעֲשׂוֹת. הוּא רוֹצֵחַ הָיָה מֵרֵאשִׁית וּבָאֱמֶת לֹא עָמַד, כִּי אֵין אֱמֶת בּוֹ. מִדֵּי דַּבְּרוֹ שֶׁקֶר, מִתּוֹךְ יֵשׁוּתוֹ שֶׁלּוֹ יְדַבֵּר, כִּי שַׁקְרָן הוּא וַאֲבִי הַשֶּׁקֶר. וַאֲנִי, כִּי אוֹמֵר אֲנִי אֶת הָאֱמֶת, אֵין אַתֶּם מַאֲמִינִים לִי. מִי מִכֶּם עַל עָווֹן יוֹכִיחֵנִי? וְאִם דּוֹבֵר אֱמֶת אֲנִי, לָמָּה אֵין אַתֶּם מַאֲמִינִים לִי? זֶה אֲשֶׁר מֵאֵת הָאֱלֹהִים שׁוֹמֵעַ אֶת דִּבְרֵי אֱלֹהִים. אַתֶּם אֵינְכֶם שׁוֹמְעִים, כִּי אֵינְכֶם מֵאֵת הָאֱלֹהִים." הֵשִׁיבוּ וְאָמְרוּ אֵלָיו: "הַאִם לֹא צָדַקְנוּ בְּאָמְרֵנוּ שֶׁשּׁוֹמְרוֹנִי אַתָּה וְשֵׁד בְּךָ?" עָנָה יֵשׁוּעַ: "אֲנִי אֵין בִּי שֵׁד, אֶלָּא שֶׁמְּכַבֵּד אֲנִי אֶת אָבִי וְאַתֶּם בָּזִים לִי. אֲנִי אֵינֶנִּי מְבַקֵּשׁ אֶת כְּבוֹדִי; יֵשׁ אֶחָד הַמְבַקֵּשׁ וְשׁוֹפֵט. אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, אִם יִשְׁמֺר אִישׁ אֶת דְּבָרִי לֹא יִרְאֶה מָוֶת לְעוֹלָם." אָמְרוּ לוֹ: "כָּעֵת נוֹכַחְנוּ לָדַעַת שֶׁיֵּשׁ בְּךָ שֵׁד. אַבְרָהָם מֵת, וְכֵן גַּם הַנְּבִיאִים, וְאַתָּה אוֹמֵר 'אִם יִשְׁמֺר אִישׁ אֶת דְּבָרִי לֹא יִטְעַם מָוֶת לְעוֹלָם'. הַאִם אַתָּה גָּדוֹל מֵאַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁמֵּת? גַּם הַנְּבִיאִים מֵתוּ. מָה אַתָּה עוֹשֶׂה אֶת עַצְמְךָ?" עָנָה יֵשׁוּעַ: "אִם אֲנִי נוֹתֵן כָּבוֹד לְעַצְמִי, כְּבוֹדִי אֵין בּוֹ כְּלוּם. אָבִי, אֲשֶׁר אַתֶּם אוֹמְרִים עָלָיו 'הוּא אֱלֹהֵינוּ', הוּא הַמְכַבֵּד אוֹתִי. וְאַתֶּם אֵינְכֶם מַכִּירִים אוֹתוֹ, אֲבָל אֲנִי מַכִּיר אוֹתוֹ. אִם אֺמַר שֶׁאֵינֶנִּי מַכִּיר אוֹתוֹ אֶהְיֶה שַׁקְרָן כְּמוֹכֶם. בְּרַם אֲנִי מַכִּיר אוֹתוֹ וְשׁוֹמֵר אֶת דְּבָרוֹ. אַבְרָהָם אֲבִיכֶם שָׂשׂ לִרְאוֹת אֶת יוֹמִי, וְאָכֵן רָאָה וְשָׂמַח." אָמְרוּ לוֹ: "עֲדַיִן אֵינְךָ בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה וְאֶת אַבְרָהָם רָאִיתָ?" הֵשִׁיב לָהֶם יֵשׁוּעַ: "אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, בְּטֶרֶם הֱיוֹת אַבְרָהָם, אֲנִי הוּא." מִשּׁוּם כָּךְ הֵרִימוּ אֲבָנִים לְהַשְׁלִיךְ עָלָיו, אֶלָּא שֶׁיֵּשׁוּעַ הִסְתַּתֵּר וְיָצָא מִבֵּית הַמִּקְדָּשׁ.