יוחנן 45:6-71

הֵן כָּתוּב בַּנְּבִיאִים, ' וְכָל־בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי יהוה '. כָּל הַשּׁוֹמֵעַ מִן הָאָב וְלוֹמֵד יָבוֹא אֵלַי. לֹא שֶׁאֵיזֶה אִישׁ רָאָה אֶת הָאָב, כִּי אִם זֶה שֶׁהוּא מֵאֵת הָאֱלֹהִים – הוּא רָאָה אֶת הָאָב. אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, הַמַּאֲמִין יֵשׁ לוֹ חַיֵּי עוֹלָם. אֲנִי הוּא לֶחֶם הַחַיִּים. אֲבוֹתֵיכֶם אָכְלוּ אֶת הַמָּן בַּמִּדְבָּר וָמֵתוּ. זֶה הוּא הַלֶּחֶם הַיּוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם כְּדֵי שֶׁיֺּאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא יָמוּתוּ. אֲנִי הַלֶּחֶם הַחַי הַיּוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם. אִם יֺאכַל אִישׁ מִן הַלֶּחֶם הַזֶּה יִחְיֶה לְעוֹלָם. וְהַלֶּחֶם אֲשֶׁר אֶתֵּן הֲרֵיהוּ בְּשָׂרִי בְּעַד חַיָּיו שֶׁל הָעוֹלָם." הִתְוַכְּחוּ הַשּׁוֹמְעִים זֶה עִם זֶה וְאָמְרוּ: "אֵיךְ יָכוֹל זֶה לָתֵת לָנוּ אֶת בְּשָׂרוֹ לֶאֱכֺל?" אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: "אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, אִם לֹא תֺּאכְלוּ אֶת בְּשַׂר בֶּן־הָאָדָם וְלֹא תִּשְׁתּוּ אֶת דָּמוֹ, אֵין לָכֶם חַיִּים בְּקִרְבְּכֶם. הָאוֹכֵל אֶת בְּשָׂרִי וְשׁוֹתֶה אֶת דָּמִי יֵשׁ לוֹ חַיֵּי עוֹלָם וַאֲנִי אָקִים אוֹתוֹ בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן, כִּי בְּשָׂרִי הוּא מַאֲכָל אֲמִתִּי וְדָמִי הוּא מַשְׁקֶה אֲמִתִּי. הָאוֹכֵל אֶת בְּשָׂרִי וְשׁוֹתֶה אֶת דָּמִי שׁוֹכֵן בִּי וַאֲנִי בּוֹ. כְּמוֹ שֶׁהָאָב הַחַי שָׁלַח אוֹתִי וַאֲנִי חַי בִּגְלַל הָאָב, גַּם הָאוֹכֵל אוֹתִי אַף הוּא יִחְיֶה בִּגְלָלִי. זֶהוּ הַלֶּחֶם אֲשֶׁר יָרַד מִן הַשָּׁמַיִם: לֹא כְּמוֹ שֶׁאָכְלוּ הָאָבוֹת וָמֵתוּ. הָאוֹכֵל אֶת הַלֶּחֶם הַזֶּה יִחְיֶה לְעוֹלָם." אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אָמַר בְּבֵית הַכְּנֶסֶת כַּאֲשֶׁר לִמֵּד בִּכְפַר נַחוּם. רַבִּים מִתַּלְמִידָיו שֶׁשָּׁמְעוּ זֺאת אָמְרוּ: "קָשֶׁה הַדָּבָר הַזֶּה; מִי יָכוֹל לִשְׁמֺעַ אוֹתוֹ?" יֵשׁוּעַ יָדַע בְּלִבּוֹ שֶׁתַּלְמִידָיו רוֹטְנִים עַל זֺאת וּלְפִיכָךְ אָמַר לָהֶם: "הַאִם זֶה מַכְשִׁיל אֶתְכֶם? וּמָה אִם תִּרְאוּ אֶת בֶּן־הָאָדָם עוֹלֶה אֶל אֲשֶׁר הָיָה שָׁם בָּרִאשׁוֹנָה? הָרוּחַ הִיא הַמְחַיָּה; הַבָּשָׂר אֵינוֹ מוֹעִיל כְּלוּם. הַדְּבָרִים שֶׁדִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם רוּחַ הֵם וְחַיִּים. אַךְ יֵשׁ אֲנָשִׁים מִכֶּם שֶׁאֵינָם מַאֲמִינִים"; שֶׁכֵּן יֵשׁוּעַ יָדַע מֵרֺאשׁ מִי הֵם שֶׁאֵינָם מַאֲמִינִים וּמִי יַסְגִּיר אוֹתוֹ. הוֹסִיף וְאָמַר: "עַל־כֵּן אָמַרְתִּי לָכֶם שֶׁאֵין אִישׁ יָכוֹל לָבוֹא אֵלַי אֶלָּא אִם כֵּן נִתַּן לוֹ מֵאֵת הָאָב." בְּשֶׁל הַדָּבָר הַזֶּה נָסוֹגוּ רַבִּים מִתַּלְמִידָיו וְלֹא הוֹסִיפוּ לְהִתְהַלֵּךְ אִתּוֹ. אָמַר יֵשׁוּעַ אֶל הַשְּׁנֵים־עָשָׂר: "שֶׁמָּא גַּם אַתֶּם רוֹצִים לָלֶכֶת?" הֵשִׁיב לוֹ שִׁמְעוֹן כֵּיפָא: "אֲדוֹנֵנוּ, אֶל מִי נֵלֵךְ? דִּבְרֵי חַיֵּי עוֹלָם עִמְּךָ. וַאֲנַחְנוּ הֶאֱמַנּוּ וְיָדַעְנוּ שֶׁאַתָּה קְדוֹשׁ הָאֱלֹהִים." אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: "הֲרֵי אֲנִי בָּחַרְתִּי אֶתְכֶם, הַשְּׁנֵים־עָשָׂר, וְאֶחָד מִכֶּם שָׂטָן." יֵשׁוּעַ דִּבֵּר עַל יְהוּדָה בֶּן שִׁמְעוֹן אִישׁ קְרִיּוֹת, כִּי הוּא הָיָה עָתִיד לְהַסְגִּיר אוֹתוֹ וְהוּא אֶחָד מִן הַשְּׁנֵים־עָשָׂר.