אל העברים 1:9-10

וּבְכֵן לַבְּרִית הָרִאשׁוֹנָה הָיוּ גַּם דִּינֵי עֲבוֹדָה וְגַם מִקְדָּשׁ גַּשְׁמִי בָּאָרֶץ; כִּי הוּקַם מִשְׁכָּן חִיצוֹן אֲשֶׁר בּוֹ הַמְּנוֹרָה וְהַשֻּׁלְחָן וְלֶחֶם הַפָּנִים, וְהוּא נִקְרָא קֺדֶשׁ. וּמִבֵּית לַפָּרֺכֶת הַשְּׁנִיָּה מִשְׁכָּן הַנִּקְרָא קֺדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים וּבוֹ מִזְבַּח זָהָב לִקְטֺרֶת וַאֲרוֹן הַבְּרִית הַמְצֻפֶּה זָהָב סָבִיב. וּבָאָרוֹן צִנְצֶנֶת זָהָב אֲשֶׁר הַמָּן בְּתוֹכָהּ, מַטֵּה אַהֲרֺן אֲשֶׁר פָּרַח, וְלוּחוֹת הַבְּרִית; וּמִמַּעַל לוֹ כְּרוּבֵי הַכָּבוֹד הַסּוֹכְכִים עַל הַכַּפֺּרֶת. לֹא נְדַבֵּר כָּעֵת עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם. בִּהְיוֹת כָּל אֵלֶּה עֲרוּכִים כָּךְ, נִכְנָסִים הַכֺּהֲנִים בִּקְבִיעוּת אֶל הַמִּשְׁכָּן הַחִיצוֹן לְמַלֵּא אֶת שֵׁרוּתָם. אֲבָל אֶל הַמִּשְׁכָּן הַפְּנִימִי נִכְנָס הַכֺּהֵן הַגָּדוֹל לְבַדּוֹ פַּעַם אַחַת בְּשָׁנָה, לֹא בְּלִי דָּם אֲשֶׁר הוּא מַקְרִיב בְּעַד עַצְמוֹ וּבְעַד שִׁגְגוֹת הָעָם. בָּזֺאת רוּחַ הַקֺּדֶשׁ מוֹדִיעָה שֶׁהַדֶּרֶךְ אֶל הַקֺּדֶשׁ אֵינָהּ נִגְלֵית כָּל עוֹד הַמִּשְׁכָּן הַחִיצוֹן עוֹמֵד עַל מְכוֹנוֹ, וְזֶה מָשָׁל לַזְּמַן הַזֶּה, כַּאֲשֶׁר מַקְרִיבִים מְנָחוֹת וּזְבָחִים שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לְהָבִיא אֶת מְשָׁרֵת הַקֺּדֶשׁ לִידֵי שְׁלֵמוּת בְּמַצְפּוּנוֹ, וְשֶׁאֵינָם אֶלָּא כְּרוּכִים בְּמַאֲכָל וּבְמַשְׁקֶה וּבְמִינֵי טְבִילוֹת – פִּקּוּדֵי־תּוֹרָה חִיצוֹנִיִּים אֲשֶׁר נִתְּנוּ עַד עֵת תִּקּוּן.