אל העברים 11:7-17

לָכֵן אִלּוּ הֻשְּׂגָה שְׁלֵמוּת עַל־יְדֵי כְּהֻנַּת לֵוִי, שֶׁבִּזְמַנָּהּ קִבֵּל הָעָם אֶת הַתּוֹרָה, מַה צֺּרֶךְ עוֹד שֶׁיָּקוּם כֺּהֵן אַחֵר עַל־דִּבְרָתִי מַלְכִּי־צֶדֶק וְלֹא יִקָּרֵא עַל־דִּבְרָתִי אַהֲרֺן? אָכֵן כַּאֲשֶׁר מִשְׁתַּנֵּית הַכְּהֻנָּה, מִן הַהֶכְרֵחַ שֶׁתִּשְׁתַּנֶּה גַּם הַתּוֹרָה. וּמִי שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו הַדָּבָר הַזֶּה שַׁיָּךְ לְשֵׁבֶט אַחֵר אֲשֶׁר אִישׁ מִבָּנָיו לֹא שֵׁרֵת בַּמִּזְבֵּחַ. הֵן גָּלוּי וְיָדוּעַ שֶׁאֲדוֹנֵנוּ צָמַח מִיהוּדָה, שֵׁבֶט אֲשֶׁר מֺשֶׁה לֹא דִּבֵּר עָלָיו דָּבָר בְּעִנְיַן כְּהֻנָּה. וְזֶה בָּרוּר עוֹד יוֹתֵר כַּאֲשֶׁר, בְּדוֹמֶה לְמַלְכִּי־צֶדֶק, קָם כֺּהֵן אַחֵר שֶׁהָיָה לְכֺהֵן לֹא עַל־פִּי תּוֹרַת חֻקִּים הַתְּלוּיָה בְּבָשָׂר וָדָם, אֶלָּא מִתֺּקֶף כֺּחַ הַחַיִּים שֶׁאֵין לָהֶם הֶפְסֵק. הֵן הֵעִיד עָלָיו, " אַתָּה־כֺהֵן לְעוֹלָם עַל־דִּבְרָתִי מַלְכִּי־צֶדֶק ."