אל העברים 1:11-6

הָאֱמוּנָה הִיא בִּטָּחוֹן בְּמַמָּשׁוּת הַדְּבָרִים הַמְקֻוִּים, הוֹכָחַת דְּבָרִים שֶׁאֵינָם נִרְאִים. בִּגְלָלָהּ הוּעַד עַל הַקַּדְמוֹנִים. בֶּאֱמוּנָה נָבִין כִּי הָעוֹלָמִים הוּכְנוּ בִּדְבַר אֱלֹהִים, בְּאֺפֶן שֶׁהַנִּרְאֶה נִתְהַוָּה מִן הַבִּלְתִּי נִרְאֶה. מִתּוֹךְ אֱמוּנָה הֵבִיא הֶבֶל לֵאלֹהִים קָרְבָּן טוֹב מִזֶּה שֶׁהֵבִיא קַיִן; בִּגְלָלָהּ הוּעַד עָלָיו כִּי צַדִּיק הוּא, שֶׁכֵּן אֱלֹהִים הֵעִיד עַל מַתְּנוֹתָיו, וּבִגְלָלָהּ הוּא מְדַבֵּר עֲדַיִן גַּם לְאַחַר שֶׁמֵּת. בִּזְכוּת אֱמוּנָה לֻקַּח חֲנוֹךְ בְּלִי לִרְאוֹת מָוֶת, " וְאֵינֶנּוּ, כִּי־לָקַח אֺתוֹ אֱלֹהִים ". וְהוּעַד עָלָיו לִפְנֵי הִלָּקְחוֹ כִּי "אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֵּךְ." וּבְלִי אֱמוּנָה אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת רָצוּי לֵאלֹהִים, כִּי כָּל הַקָּרֵב אֶל אֱלֹהִים צָרִיךְ לְהַאֲמִין שֶׁהוּא קַיָּם וְהוּא נוֹתֵן גְּמוּל לְדוֹרְשָׁיו.