אל הגלטים 2:3-8

דָּבָר אֶחָד רוֹצֶה אֲנִי שֶׁתּוֹדִיעוּנִי: הַאִם בְּשֶׁל קִיּוּם מִצְווֹת הַתּוֹרָה קִבַּלְתֶּם אֶת הָרוּחַ, אוֹ בְּשֶׁל שְׁמִיעָה שֶׁבָּאֱמוּנָה? הַאִם כְּסִילִים אַתֶּם כָּל כָּךְ? הַאִם לְאַחַר שֶׁהִתְחַלְתֶּם בָּרוּחַ תַּגִּיעוּ כָּעֵת לִשְׁלֵמוּת עַל־יְדֵי הַבָּשָׂר? הַאִם לַשָּׁוְא הִתְנַסֵּיתֶם בִּדְבָרִים רַבִּים כָּל כָּךְ? הַאֻמְנָם לַשָּׁוְא? הַמַּאֲצִיל עֲלֵיכֶם אֶת הָרוּחַ וְעוֹשֶׂה בְּקִרְבְּכֶם נִפְלָאוֹת, הַאִם הוּא עוֹשֶׂה זֺאת בְּשֶׁל קִיּוּם מִצְווֹת הַתּוֹרָה, אוֹ בְּשֶׁל שְׁמִיעָה שֶׁבָּאֱמוּנָה? – כְּמוֹ שֶׁאַבְרָהָם הֶאֱמִין בֵּאלֹהִים וְנֶחְשְׁבָה לוֹ צְדָקָה. וּבְכֵן דְּעוּ כִּי בְּנֵי הָאֱמוּנָה הֵם בְּנֵי אַבְרָהָם. וְהַכָּתוּב, בְּיָדְעוֹ מֵרֺאשׁ שֶׁאֱלֹהִים יַצְדִּיק אֶת הַגּוֹיִם עַל־יְדֵי אֱמוּנָה, הִקְדִּים לְבַשֵּׂר לְאַבְרָהָם: "וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל הַגּוֹיִם."