אל הגלטים 1:2-10

אַחֲרֵי אַרְבַּע־עֶשְׂרֵה שָׁנִים עָלִיתִי שׁוּב לִירוּשָׁלַיִם יַחַד עִם בַּר־נַבָּא, וְגַם אֶת טִיטוֹס לָקַחְתִּי אִתִּי. עָלִיתִי לְשָׁם עַל־פִּי הִתְגַּלּוּת שֶׁקִּבַּלְתִּי, וְהִצַּגְתִּי לִפְנֵיהֶם אֶת הַבְּשׂוֹרָה שֶׁאֲנִי מְבַשֵּׂר בַּגּוֹיִם; הִצַּגְתִּיהָ לִפְנֵי הַחֲשׁוּבִים שֶׁבָּהֶם בִּפְגִישָׁה מְיֻחֶדֶת, כְּדֵי שֶׁלֹּא לַשָּׁוְא יִהְיֶה הַמֵּרוֹץ אֲשֶׁר רַצְתִּי וְעוֹדֶנִּי רָץ. אֲפִלּוּ טִיטוֹס שֶׁהָיָה אִתִּי, עַל אַף הֱיוֹתוֹ יְוָנִי, לֹא הֻכְרַח לְהִמּוֹל בִּגְלַל אוֹתָם אֲחֵי שֶׁקֶר שֶׁהִסְתַּנְּנוּ בַּחֲשַׁאי כְּדֵי לִבְלֹשׁ אַחַר הַחֵרוּת שֶׁיֵּשׁ לָנוּ בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ; כָּל כַּוָּנָתָם הָיְתָה לְשַׁעְבֵּד אוֹתָנוּ, אַךְ לֹא נִכְנַעְנוּ לָהֶם אַף לְרֶגַע, וְזֺאת לְמַעַן תַּעֲמֺד בְּקִרְבְּכֶם אֱמֶת הַבְּשׂוֹרָה. בְּרַם – הָאֲנָשִׁים הַנֶּחְשָׁבִים לַחֲשׁוּבִים – בְּעֵינַי לֹא קוֹבֵעַ מֶה הָיָה מַעֲמָדָם אָז, שֶׁהֲרֵי אֱלֹהִים אֵינֶנּוּ נוֹשֵׂא פְּנֵי אִישׁ – לֹא הוֹסִיפוּ לִי דָּבָר. אַדְּרַבָּא, הֵם הִכִּירוּ שֶׁבְּיָדִי הֻפְקְדָה הַבְּשׂוֹרָה אֲשֶׁר לָעֲרֵלִים כְּשֵׁם שֶׁבִּידֵי כֵּיפָא הֻפְקְדָה הַבְּשׂוֹרָה אֲשֶׁר לַנִּמּוֹלִים. הֲרֵי מִי שֶׁעוֹרֵר אֶת כֵּיפָא לִשְׁלִיחוּת אֶל הַנִּמּוֹלִים עוֹרֵר גַּם אוֹתִי אֶל הַגּוֹיִם. וְכַאֲשֶׁר יַעֲקֺב, כֵּיפָא וְיוֹחָנָן, הַנֶּחְשָׁבִים לְעַמּוּדֵי תָּוֶךְ, הִכִּירוּ בַּחֶסֶד שֶׁנִּתָּן לִי, הֵם הוֹשִׁיטוּ לִי וּלְבַר־נַבָּא אֶת יַד יְמִינָם לְאוֹת שִׁתּוּף – שֶׁאָנוּ נֵלֵךְ לַגּוֹיִם וְהֵם לַנִּמּוֹלִים, וּבִלְבַד שֶׁנִּזְכֺּר אֶת הָעֲנִיִּים. וְאָכֵן אֶת זֺאת שָׁקַדְתִּי לַעֲשׂוֹת.