דניאל 16:6-27

בֵּאדַ֨יִן֙ גֻּבְרַיָּ֣א אִלֵּ֔ךְ הַרְגִּ֖שׁוּ עַל־מַלְכָּ֑א וְאָמְרִ֣ין לְמַלְכָּ֗א דַּ֤ע מַלְכָּא֙ דִּֽי־דָת֙ לְמָדַ֣י וּפָרַ֔ס דִּֽי־כָל־אֱסָ֥ר וּקְיָ֛ם דִּֽי־מַלְכָּ֥א יְהָקֵ֖ים לָ֥א לְהַשְׁנָיָֽה (וימהרו האנשים האלה אל המלך ויאמרו למלך: "דע לך, המלך, כי משפט מדי ופרס הוא, שכל איסור או פקודה שמוציא המלך יש לקיימם בלי לשנותם.")׃ בֵּאדַ֜יִן מַלְכָּ֣א אֲמַ֗ר וְהַיְתִיו֙ לְדָ֣נִיֵּ֔אל וּרְמ֕וֹ לְגֻבָּ֖א דִּ֣י אַרְיָוָתָ֑א עָנֵ֤ה מַלְכָּא֙ וְאָמַ֣ר לְדָנִיֵּ֔אל אֱלָהָ֗ךְ דִּ֣י (אנתה)* אַ֤נְתְּ * פָּֽלַֽח־לֵהּ֙ בִּתְדִירָ֔א ה֖וּא יְשֵׁיזְבִנָּֽךְ (אז ציוה המלך ויביאו את דניאל וישליכוהו אל גוב האריות. ויען המלך ויאמר לדניאל: "אלוהיך אשר אתה עובד אותו בכל עת, הוא יצילך.)׃ וְהֵיתָ֨יִת֙ אֶ֣בֶן חֲדָ֔ה וְשֻׂמַ֖ת עַל־פֻּ֣ם גֻּבָּ֑א וְחַתְמַ֨הּ מַלְכָּ֜א בְּעִזְקְתֵ֗הּ וּבְעִזְקָת֙ רַבְרְבָנ֔וֹהִי דִּ֛י לָא־תִשְׁנֵ֥א צְב֖וּ בְּדָנִיֵּֽאל (ויביאו אבן אחת וישימוה על פי הגוב ויחתום המלך אותה בטבעתו ובטבעת נכבדיו, למען לא ישתנה רצונו בדבר דניאל.)׃ אֱ֠דַיִן אֲזַ֨ל מַלְכָּ֤א לְהֵֽיכְלֵהּ֙ וּבָ֣ת טְוָ֔ת וְדַחֲוָ֖ן לָא־הַנְעֵ֣ל קָֽדָמ֑וֹהִי וְשִׁנְתֵּ֖הּ נַדַּ֥ת עֲלֽוֹהִי (וילך המלך אל היכלו וילן בצום. את פילגשיו לא הכניס אליו ושנתו נדדה ממנו.)׃ בֵּאדַ֣יִן מַלְכָּ֔א בִּשְׁפַּרְפָּרָ֖א יְק֣וּם בְּנָגְהָ֑א וּבְהִ֨תְבְּהָלָ֔ה לְגֻבָּ֥א דִֽי־אַרְיָוָתָ֖א אֲזַֽל (בעלות השחר, עם אור ראשון, קם המלך וילך בהול אל גוב האריות.)׃ וּכְמִקְרְבֵ֣הּ לְגֻבָּ֔א לְדָ֣נִיֵּ֔אל בְּקָ֥ל עֲצִ֖יב זְעִ֑ק עָנֵ֨ה מַלְכָּ֜א וְאָמַ֣ר לְדָנִיֵּ֗אל דָּֽנִיֵּאל֙ עֲבֵד֙ אֱלָהָ֣א חַיָּ֔א אֱלָהָ֗ךְ דִּ֣י (אנתה)* אַ֤נְתְּ * פָּֽלַֽח־לֵהּ֙ בִּתְדִירָ֔א הַיְכִ֥ל לְשֵׁיזָבוּתָ֖ךְ מִן־אַרְיָוָתָֽא (ובהתקרבו אל הגוב זעק בקול עצוב. ויען המלך ויאמר לדניאל: "דניאל, עבד אלוהים חיים, אשר אתה עובד אותו בכל עת, האם עלה בידו להצילך מן האריות?")׃ אֱדַ֨יִן֙ דָּנִיֶּ֔אל עִם־מַלְכָּ֖א מַלִּ֑ל מַלְכָּ֖א לְעָלְמִ֥ין חֱיִֽי (וידבר אז דניאל אל המלך: "המלך לעולם יחיה!)׃ אֱלָהִ֞י שְׁלַ֣ח מַלְאֲכֵ֗הּ וּֽסֲגַ֛ר פֻּ֥ם אַרְיָוָתָ֖א וְלָ֣א חַבְּל֑וּנִי כָּל־קֳבֵ֗ל דִּ֤י קָֽדָמ֨וֹהִי֙ זָכוּ֙ הִשְׁתְּכַ֣חַת לִ֔י וְאַ֤ף (קדמיך)* קָֽדָמָךְ֙ * מַלְכָּ֔א חֲבוּלָ֖ה לָ֥א עַבְדֵֽת (אלוהי שלח את מלאכו וסגר את פי האריות ולא חיבלוני, יען כי נמצאתי זכאי לפניו. ואף לפניך, המלך, כל רע לא עשיתי.")׃ בֵּאדַ֣יִן מַלְכָּ֗א שַׂגִּיא֙ טְאֵ֣ב עֲל֔וֹהִי וּלְדָ֣נִיֵּ֔אל אֲמַ֖ר לְהַנְסָקָ֣ה מִן־גֻּבָּ֑א וְהֻסַּ֨ק דָּנִיֵּ֜אל מִן־גֻּבָּ֗א וְכָל־חֲבָל֙ לָא־הִשְׁתְּכַ֣ח בֵּ֔הּ דִּ֖י הֵימִ֥ן בֵּאלָהֵֽהּ (וישמח המלך מאוד ויאמר להעלות את דניאל מן הגוב, ולא נמצאה בו כל חבלה, כי האמין באלוהיו)׃ וַאֲמַ֣ר מַלְכָּ֗א וְהַיְתִ֞יו גֻּבְרַיָּ֤א אִלֵּךְ֙ דִּֽי־אֲכַ֤לוּ קַרְצ֨וֹהִי֙ דִּ֣י דָֽנִיֵּ֔אל וּלְגֹ֤ב אַרְיָוָתָא֙ רְמ֔וֹ אִנּ֖וּן בְּנֵיה֣וֹן וּנְשֵׁיה֑וֹן וְלָֽא־מְט֞וֹ לְאַרְעִ֣ית גֻּבָּ֗א עַ֠ד דִּֽי־שְׁלִ֤טֽוּ בְהוֹן֙ אַרְיָ֣וָתָ֔א וְכָל־גַּרְמֵיה֖וֹן הַדִּֽקוּ (וייצו המלך ויביאו את האנשים האלה אשר העלילו על דניאל, וישליכום אל גוב האריות, אותם, את בניהם ואת נשותיהם. ולא הגיעו אל תחתית הגוב עד שהשתלטו עליהם האריות וכיתתו את עצמותיהם.)׃ בֵּאדַ֜יִן דָּרְיָ֣וֶשׁ מַלְכָּ֗א כְּ֠תַב לְֽכָל־עַֽמְמַיָּ֞א אֻמַיָּ֧א וְלִשָּׁנַיָּ֛א דִּֽי־(דארין)* דָיְרִ֥ין * בְּכָל־אַרְעָ֖א שְׁלָמְכ֥וֹן יִשְׂגֵּֽא (ויכתוב המלך דָּרְיָוֶשׁ אל כל העמים, האומות והלשונות השוכנים בכל הארץ: "ירבה שלומכם!)׃ מִן־קֳדָמַי֮ שִׂ֣ים טְעֵם֒ דִּ֣י ׀ בְּכָל־שָׁלְטָ֣ן מַלְכוּתִ֗י לֶהֱוֺ֤ן (זאעין)* זָיְעִין֙ * וְדָ֣חֲלִ֔ין מִן־קֳדָ֖ם אֱלָהֵ֣הּ דִּי־דָֽנִיֵּ֑אל דִּי־ה֣וּא ׀ אֱלָהָ֣א חַיָּ֗א וְקַיָּם֙ לְעָ֣לְמִ֔ין וּמַלְכוּתֵהּ֙ דִּֽי־לָ֣א תִתְחַבַּ֔ל וְשָׁלְטָנֵ֖הּ עַד־סוֹפָֽא (מלפני יצאה פקודה, כי בכל ממשלת מלכותי יהיו חרדים ויראים מפני אלוהי דניאל, שהוא אלוהים חי וקיים לעולם, אשר מלכותו לא תיכלה ושלטונו יהיה עד קץ הימים.)׃