דניאל 1:6-9

וְדָרְיָ֨וֶשׁ֙ מָֽדָיָ֔א קַבֵּ֖ל מַלְכוּתָ֑א כְּבַ֥ר שְׁנִ֖ין שִׁתִּ֥ין וְתַרְתֵּֽין (דָּרְיָוֶשׁ הַמָּדִי בן ששים שנה במולכו.)׃ שְׁפַר֙ קֳדָ֣ם דָּרְיָ֔וֶשׁ וַהֲקִים֙ עַל־מַלְכוּתָ֔א לַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֖א מְאָ֣ה וְעֶשְׂרִ֑ין דִּ֥י לֶהֱוֺ֖ן בְּכָל־מַלְכוּתָֽא (ויהי טוב בעיניו למנות על הממלכה מאה ועשרים אֲחַשְׁדַּרְפְּנִים שיהיו בכל הממלכה.)׃ וְעֵ֤לָּא מִנְּהוֹן֙ סָרְכִ֣ין תְּלָתָ֔א דִּ֥י דָנִיֵּ֖אל חַֽד־מִנְּה֑וֹן דִּֽי־לֶהֱוֺ֞ן אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֣א אִלֵּ֗ין יָהֲבִ֤ין לְהוֹן֙ טַעְמָ֔א וּמַלְכָּ֖א לָֽא־לֶהֱוֵ֥א נָזִֽק (ולמעלה מהם שלושה משגיחים, ודניאל אחד מהם, אשר להם ימסרו הָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים האלה דין וחשבון, לבל תבוא רעה על המלך.)׃ אֱדַ֨יִן֙ דָּנִיֵּ֣אל דְּנָ֔ה הֲוָ֣א מִתְנַצַּ֔ח עַל־סָרְכַיָּ֖א וַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֑א כָּל־קֳבֵ֗ל דִּ֣י ר֤וּחַ יַתִּירָא֙ בֵּ֔הּ וּמַלְכָּ֣א עֲשִׁ֔ית לַהֲקָמוּתֵ֖הּ עַל־כָּל־מַלְכוּתָֽא (ויהי דניאל גדול מכל המשגיחים וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים, יען כי היתה בו רוח יתרה, ויחשוב המלך להעמידו על כל ממלכתו.)׃ אֱדַ֨יִן סָֽרְכַיָּ֜א וַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֗א הֲו֨וֹ בָעַ֧יִן עִלָּ֛ה לְהַשְׁכָּחָ֥ה לְדָנִיֵּ֖אל מִצַּ֣ד מַלְכוּתָ֑א וְכָל־עִלָּ֨ה וּשְׁחִיתָ֜ה לָא־יָכְלִ֣ין לְהַשְׁכָּחָ֗ה כָּל־קֳבֵל֙ דִּֽי־מְהֵימַ֣ן ה֔וּא וְכָל־שָׁלוּ֙ וּשְׁחִיתָ֔ה לָ֥א הִשְׁתְּכַ֖חַת עֲלֽוֹהִי (אז ביקשו המשגיחים וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים למצוא עלילה על דניאל בדבר המלכות, אבל לא יכלו למצוא כל עלילה ומגרעת, כי נאמן היה ולא נמצאה בו כל שגיאה או מגרעת.)׃ אֱ֠דַיִן גֻּבְרַיָּ֤א אִלֵּךְ֙ אָֽמְרִ֔ין דִּ֣י לָ֧א נְהַשְׁכַּ֛ח לְדָנִיֵּ֥אל דְּנָ֖ה כָּל־עִלָּ֑א לָהֵ֕ן הַשְׁכַּ֥חְנָֽה עֲל֖וֹהִי בְּדָ֥ת אֱלָהֵֽהּ (ויאמרו האנשים האלה: לא נמצא על דניאל זה כל עלילה אחרת מאשר עבודת אלוהיו.")׃ ס * אֱ֠דַיִן סָרְכַיָּ֤א וַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא֙ אִלֵּ֔ן הַרְגִּ֖שׁוּ עַל־מַלְכָּ֑א וְכֵן֙ אָמְרִ֣ין לֵ֔הּ דָּרְיָ֥וֶשׁ מַלְכָּ֖א לְעָלְמִ֥ין חֱיִֽי (וימהרו המשגיחים וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים האלה אל המלך ויאמרו לו: "דָּרְיָוֶשׁ המלך לעולם יחיה!)׃ אִתְיָעַ֜טוּ כֹּ֣ל ׀ סָרְכֵ֣י מַלְכוּתָ֗א סִגְנַיָּ֤א וַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא֙ הַדָּֽבְרַיָּ֣א וּפַחֲוָתָ֔א לְקַיָּמָ֤ה קְיָם֙ מַלְכָּ֔א וּלְתַקָּפָ֖ה אֱסָ֑ר דִּ֣י כָל־דִּֽי־יִבְעֵ֣ה בָ֠עוּ מִן־כָּל־אֱלָ֨הּ וֶֽאֱנָ֜שׁ עַד־יוֹמִ֣ין תְּלָתִ֗ין לָהֵן֙ מִנָּ֣ךְ מַלְכָּ֔א יִתְרְמֵ֕א לְגֹ֖ב אַרְיָוָתָֽא (כל המשגיחים, הסגנים, הָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים, השרים והמושלים עצו עצה אשר יוציא המלך פקודה וישליט איסור, לאמר כי מי שיבקש בשלושים הימים הבאים בקשה מאל או מאדם אחר זולתי ממך, המלך, יושלך אל גוב האריות.)׃ כְּעַ֣ן מַלְכָּ֔א תְּקִ֥ים אֱסָרָ֖א וְתִרְשֻׁ֣ם כְּתָבָ֑א דִּ֣י לָ֧א לְהַשְׁנָיָ֛ה כְּדָת־מָדַ֥י וּפָרַ֖ס דִּי־לָ֥א תֶעְדֵּֽא (ועתה, המלך, הוצא את האיסור וכתוב תעודה שאין לשנותה, כמשפט מדי ופרס, חוק ולא יעבור.")׃