מעשי השליחים 1:7-29

שָׁאַל הַכֺּהֵן הַגָּדוֹל: "הַאִם נְכוֹנִים הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה?" הֵשִׁיב סְטֵפָנוֹס וְאָמַר: "אֲנָשִׁים, אַחִים וְאָבוֹת, שִׁמְעוּ נָא. אֱלֹהֵי הַכָּבוֹד נִרְאָה אֶל אַבְרָהָם אָבִינוּ בִּהְיוֹתוֹ בַּאֲרַם נַהֲרַיִם, לִפְנֵי שֶׁגָּר בְּחָרָן, וְאָמַר אֵלָיו, ' לֶךְ־לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּבוֹא אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ .' אָז יָצָא מֵאֶרֶץ כַּשְׂדִּים וְגָר בְּחָרָן, וְאַחֲרֵי מוֹת אָבִיו הֶעֱבִיר אוֹתוֹ אֱלֹהִים מִשָּׁם אֶל הָאָרֶץ הַזֺּאת אֲשֶׁר אַתֶּם גָּרִים בָּהּ כָּעֵת. וְלֹא נָתַן לוֹ בָּהּ נַחֲלָה, אַף לֹא מִדְרַךְ כַּף רֶגֶל. הוּא הִבְטִיחַ לָתֵת אוֹתָהּ לַאֲחֻזָּה לוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּטֶרֶם הָיָה לוֹ בֵּן. כְּמוֹ כֵן אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעוֹ בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה וְיַעֲבִידוּ אוֹתוֹ וִיעַנּוּהוּ אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. ' וְגַם אֶת־הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֺדוּ דָּן אָנֺכִי ', אָמַר אֱלֹהִים, ' וְאַחֲרֵי־כֵן יֵצְאוּ וְיַעַבְדוּנִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה.' גַּם נָתַן לוֹ אֶת בְּרִית הַמִּילָה וּכְשֶׁהוֹלִיד אֶת יִצְחָק מָל אוֹתוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי; וְיִצְחָק אֶת יַעֲקֺב, וְיַעֲקֺב אֶת שְׁנֵים־עָשָׂר הָאָבוֹת. הָאָבוֹת קִנְּאוּ בְּיוֹסֵף וּמָכְרוּ אוֹתוֹ מִצְרַיְמָה, אַךְ אֱלֹהִים הָיָה אִתּוֹ וְהִצִּיל אוֹתוֹ מִכָּל צָרוֹתָיו; גַּם נָתַן לוֹ חֵן וְחָכְמָה לִפְנֵי פַּרְעֺה מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וְהַלָּה מִנָּה אוֹתוֹ עַל מִצְרַיִם וְעַל כָּל בֵּיתוֹ. אֲבָל רָעָב בָּא עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם וְאֶרֶץ כְּנַעַן וְגַם צָרָה גְּדוֹלָה, וַאֲבוֹתֵינוּ לֹא מָצְאוּ אֺכֶל. כַּאֲשֶׁר שָׁמַע יַעֲקֺב כִּי יֵשׁ חִטָּה בְּמִצְרַיִם, שָׁלַח אֶת אֲבוֹתֵינוּ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה. בַּפַּעַם הַשְּׁנִיָּה הִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו, וּמוֹצָאוֹ שֶׁל יוֹסֵף נִתְגַּלָּה לְפַרְעֺה. שָׁלַח יוֹסֵף וְקָרָא לְיַעֲקֺב אָבִיו וּלְכָל מִשְׁפַּחְתוֹ, שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ נְפָשׁוֹת. יַעֲקֺב יָרַד מִצְרַיְמָה וְשָׁם מֵת הוּא וַאֲבוֹתֵינוּ. הֵם הוּבְאוּ לִשְׁכֶם וְנִטְמְנוּ בַּקֶּבֶר שֶׁקָּנָה אַבְרָהָם בִּמְחִיר כֶּסֶף מִבְּנֵי חֲמוֹר אֲשֶׁר בִּשְׁכֶם. כְּשֶׁקָּרַב מוֹעֵד קִיּוּם הַהַבְטָחָה שֶׁנִּשְׁבַּע אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם, גָּדַל הָעָם וְהִתְרַבָּה בְּמִצְרַיִם, עַד שֶׁקָּם מֶלֶךְ־חָדָשׁ אֲשֶׁר לֹא־יָדַע אֶת־יוֹסֵף . זֶה הִתְחַכֵּם לְעַמֵּנוּ וְהֵרַע לַאֲבוֹתֵינוּ בְּהַכְרִיחוֹ אוֹתָם לְהַפְקִיר אֶת עוֹלְלֵיהֶם כְּדֵי שֶׁלֹּא יִחְיוּ. בָּעֵת הַהִיא נוֹלַד מֺשֶׁה, שֶׁהָיָה טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים. שְׁלוֹשָׁה חֳדָשִׁים גֻּדַּל בְּבֵית אָבִיו וְכַאֲשֶׁר הֻפְקַר אָסְפָה אוֹתוֹ בַּת פַּרְעֺה וְגִדְּלָה אוֹתוֹ לָהּ לְבֵן. מֺשֶׁה לֻמַּד בְּכָל חָכְמַת הַמִּצְרִים וְהָיָה בֶּן־חַיִל בִּדְבָרָיו וּבְמַעֲשָׂיו. כְּשֶׁמָּלְאוּ לוֹ אַרְבָּעִים שָׁנָה עָלָה עַל לִבּוֹ לִפְקֺד אֶת אֶחָיו בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. כִּרְאוֹתוֹ אִישׁ אֶחָד מֻכֶּה הֵגֵן עָלָיו וְנָקַם אֶת נִקְמָתוֹ שֶׁל הַנִּפְגָּע בַּהֲמִיתוֹ אֶת הַמִּצְרִי. הוּא חָשַׁב שֶׁאֶחָיו יָבִינוּ כִּי עַל־יָדָיו יִתֵּן לָהֶם אֱלֹהִים תְּשׁוּעָה, אֶלָּא שֶׁהֵם לֹא הֵבִינוּ. בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי הוֹפִיעַ בֵּינֵיהֶם כַּאֲשֶׁר רָבוּ, וּבִקֵּשׁ לְפַיֵּס אוֹתָם לְשָׁלוֹם בְּאָמְרוֹ, 'אֲנָשִׁים אַחִים אַתֶּם, לָמָּה תָּרֵעוּ זֶה לָזֶה?' אֲבָל הַפּוֹגֵעַ בְּרֵעֵהוּ הָדַף אוֹתוֹ וְאָמַר, ' מִי שָׂמְךָ לְשַׂר וְשֺׁפֵט עָלֵינוּ ? הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֺמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶתְמוֹל אֶת־הַמִּצְרִי ?' בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה בָּרַח מֺשֶׁה וְהָיָה לְגֵר בְּאֶרֶץ מִדְיָן וְשָׁם הוֹלִיד שְׁנֵי בָּנִים.