מעשי השליחים 13:4-37

כְּשֶׁרָאוּ אֶת בִּטְחוֹנָם שֶׁל כֵּיפָא וְיוֹחָנָן וְהִבְחִינוּ שֶׁהֵם אֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים וּבִלְתִּי מְלֻמָּדִים – תָּמְהוּ. הֵם זִהוּ אוֹתָם, שֶׁבֶּעָבָר הָיוּ יַחַד עִם יֵשׁוּעַ. אַךְ בִּרְאוֹתָם אֶת הָאִישׁ שֶׁנִּרְפָּא עוֹמֵד עִמָּהֶם, לֹא הָיָה לָהֶם מַה לִּטְעֺן. לְאַחַר שֶׁצִּוּוּ עֲלֵיהֶם לָצֵאת מִן הַסַּנְהֶדְרִין הִתְיָעֲצוּ יַחְדָּיו. אָמְרוּ: "מַה נַּעֲשֶׂה לָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה? הֲרֵי אוֹת בָּרוּר נַעֲשָׂה עַל־יָדָם, גָּלוּי הוּא לְכָל יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַיִם וְאֵין אָנוּ יְכוֹלִים לְהַכְחִישׁ אוֹתוֹ. אֲבָל כְּדֵי שֶׁלֹּא יוֹסִיף הַדָּבָר לְהִתְפַּרְסֵם בָּעָם, נְאַיֵּם עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא יְדַבְּרוּ עוֹד בַּשֵּׁם הַזֶּה אֶל שׁוּם אָדָם." הֵם קָרְאוּ לָהֶם וְצִוּוּ אוֹתָם שֶׁלֹּא לְדַבֵּר וְלֹא לְלַמֵּד דָּבָר בְּשֵׁם יֵשׁוּעַ. הֵשִׁיבוּ כֵּיפָא וְיוֹחָנָן וְאָמְרוּ לָהֶם: "הַאִם מֻצְדָּק לִפְנֵי אֱלֹהִים לִשְׁמֺעַ לָכֶם יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לֵאלֹהִים? שִׁפְטוּ אַתֶּם! הֲרֵי אֵינֶנּוּ יְכוֹלִים שֶׁלֹּא לְהַגִּיד אֶת אֲשֶׁר רָאִינוּ וְשָׁמַעְנוּ!" אַחֲרֵי אִיּוּמִים נוֹסָפִים שִׁחְרְרוּ אוֹתָם, כִּי לֹא מָצְאוּ דֶּרֶךְ לְהַעֲנִישׁ אוֹתָם בִּגְלַל הָעָם, שֶׁכֵּן הַכֺּל שִׁבְּחוּ אֶת אֱלֹהִים עַל מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה; כִּי בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה וָמַעְלָה הָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר נַעֲשָׂה בּוֹ נֵס הָרִפּוּי הַזֶּה. לְאַחַר שֶׁשֻּׁחְרְרוּ הָלְכוּ אֶל חַבְרֵיהֶם וְסִפְּרוּ מַה שֶּׁאָמְרוּ לָהֶם רָאשֵׁי הַכֺּהֲנִים וְהַזְּקֵנִים. הֵם שָׁמְעוּ זֺאת וּבְלֵב אֶחָד נָשְׂאוּ קוֹלָם לֵאלֹהִים וְאָמְרוּ: "אֲדֺנָי, אַתָּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת־הַשָּׁמַיִם וְאֶת־הָאָרֶץ אֶת־הַיָּם וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־בָּם , בְּפִי עַבְדְּךָ דָּוִד אָבִינוּ אָמַרְתָּ בְּרוּחַ הַקֺּדֶשׁ: 'לָמָּה רָגְשׁוּ גּוֹיִם וּלְאֻמִּים יֶהְגּוּ־רִיק? יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי־אֶרֶץ וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ־יָחַד עַל־יהוה וְעַל־מְשִׁיחוֹ .' כִּי אָמְנָם נֶאֶסְפוּ בָּעִיר הַזֺּאת הוֹרְדוֹס וְפּוֹנְטְיוֹס פִּילָטוֹס עִם גּוֹיִם וּלְאֻמֵּי יִשְׂרָאֵל עַל עַבְדְּךָ הַקָּדוֹשׁ יֵשׁוּעַ אֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ – לַעֲשׂוֹת אֶת מַה שֶּׁבְּיָדְךָ וַעֲצָתְךָ כְּבָר מִקֶּדֶם גָּזַרְתָּ שֶׁיִּהְיֶה. וְכָעֵת, אֲדֺנָי, רְאֵה אֶת אִיּוּמֵיהֶם וְתֵן לַעֲבָדֶיךָ לוֹמַר אֶת דְּבָרְךָ בְּכָל אֺמֶץ הַלֵּב, בִּנְטוֹתְךָ אֶת יָדְךָ לְמַרְפֵּא וְלַעֲשִׂיַּת אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים עַל־יְדֵי שֵׁם יֵשׁוּעַ עַבְדְּךָ הַקָּדוֹשׁ." כְּשֶׁסִּיְּמוּ אֶת תְּפִלָּתָם הִזְדַּעְזַע הַמָּקוֹם שֶׁהִתְאַסְּפוּ בּוֹ וְכֻלָּם נִתְמַלְּאוּ רוּחַ הַקֺּדֶשׁ וְדִבְּרוּ אֶת דְּבַר אֱלֹהִים בְּאֺמֶץ לֵב. קְהַל הַמַּאֲמִינִים הָיָה לֵב אֶחָד וְנֶפֶשׁ אַחַת. אִישׁ מֵהֶם לֹא אָמַר עַל דָּבָר מִקִּנְיָנָיו כִּי שֶׁלּוֹ הוּא, אֶלָּא שֻׁתָּפִים הָיוּ בַּכֺּל. הַשְּׁלִיחִים הֵעִידוּ בְּכֺחַ רַב עַל תְּחִיַּת הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ וְחֶסֶד רַב הָיָה עַל כֻּלָּם. גַּם לֹא הָיָה בָּהֶם אִישׁ שָׁרוּי בְּמַחְסוֹר, כִּי כָּל בַּעֲלֵי הַשָּׂדוֹת וּבַעֲלֵי הַבָּתִּים מָכְרוּ אֶת נִכְסֵיהֶם וְהֵבִיאוּ אֶת כֶּסֶף מְחִירָם. הֵם הִנִּיחוּהוּ לְרַגְלֵי הַשְּׁלִיחִים וּלְכָל אִישׁ נִתַּן כְּפִי צָרְכּוֹ. וְיוֹסֵף, אֲשֶׁר הַשְּׁלִיחִים כִּנּוּהוּ בַּר־נַבָּא, כְּלוֹמַר בֶּן הַנֶּחָמָה, אִישׁ לֵוִי יְלִיד קַפְרִיסִין, מָכַר אֶת שָׂדֵהוּ וְגַם הוּא הֵבִיא אֶת הַכֶּסֶף וְהִנִּיחוֹ לְרַגְלֵי הַשְּׁלִיחִים.