מעשי השליחים 1:28-7

אַחֲרֵי שֶׁנִּצַּלְנוּ הִתְבָּרֵר לָנוּ כִּי שֵׁם הָאִי מַלְטָה. הַתּוֹשָׁבִים, שֶׁלֹּא הָיוּ יְוָנִים, נָהֲגוּ בָּנוּ בִּנְדִיבוּת בִּלְתִּי רְגִילָה, כִּי הִדְלִיקוּ אֵשׁ בִּגְלַל הַגֶּשֶׁם הַיּוֹרֵד וְהַקֺּר וְקִבְּלוּ אֶת כֻּלָּנוּ. שָׁאוּל אָסַף מְלוֹא יָדָיו שִׁבְרֵי עֲנָפִים וּכְשֶׁשָּׂם אוֹתָם עַל הָאֵשׁ יָצָא מִתּוֹכָם צֶפַע, בִּגְלַל הַחֺם, וְנִצְמַד אֶל יָדוֹ. רָאוּ הַתּוֹשָׁבִים אֶת הַחַיָּה תְּלוּיָה עַל יָדוֹ וְאָמְרוּ זֶה אֶל זֶה: "אֵין סָפֵק שֶׁהָאִישׁ הַזֶּה רוֹצֵחַ. נִצַּל מִן הַיָּם, אַךְ הַצֶּדֶק לֹא הִנִּיחַ לוֹ לִחְיוֹת." אֲבָל שָׁאוּל נִעֵר אֶת הַחַיָּה אֶל תּוֹךְ הָאֵשׁ וְלֹא נִזַּק כְּלָל. הֵם צִפּוּ שֶׁגּוּפוֹ יִתְנַפֵּחַ אוֹ שֶׁיִּפֺּל מֵת פִּתְאוֹם. חִכּוּ שָׁעָה אֲרֻכָּה וְרָאוּ שֶׁלֹּא קָרָה לוֹ שׁוּם רַע; שִׁנּוּ דַּעְתָּם וְאָמְרוּ שֶׁהוּא אֵל. סָמוּךְ לְאוֹתוֹ מָקוֹם הָיוּ שְׂדוֹתָיו שֶׁל רֺאשׁ הָאִי, פּוֹבְּלִיוֹס שְׁמוֹ. הוּא קִבֵּל אוֹתָנוּ וְאֵרַח אוֹתָנוּ בִּידִידוּת שְׁלוֹשָׁה יָמִים.