השניה אל טימותיאוס 7:1-12

הֵן הָאֱלֹהִים לֹא נָתַן לָנוּ רוּחַ שֶׁל פַּחַד, אֶלָּא רוּחַ שֶׁל גְּבוּרָה וְאַהֲבָה וְיִשּׁוּב הַדַּעַת. לָכֵן אַל תֵּבוֹשׁ לֹא בְּעֵדוּת אֲדוֹנֵנוּ וְלֹא בִּי, אֲסִירוֹ, אֶלָּא סְבֺל אִתִּי אֶת חֶבְלֵי הַבְּשׂוֹרָה כְּפִי כֺּחַ הָאֱלֹהִים הַמּוֹשִׁיעַ אוֹתָנוּ וְקוֹרֵא אוֹתָנוּ בִּקְרִיאָה קְדוֹשָׁה, לֹא לְפִי מַעֲשֵׂינוּ, כִּי אִם לְפִי תָּכְנִיתוֹ וּלְפִי חַסְדּוֹ הַנָּתוּן לָנוּ בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ מִלִּפְנֵי עִתּוֹת עוֹלָם. אֲבָל כָּעֵת נִגְלָה חַסְדּוֹ בְּהוֹפָעַת מוֹשִׁיעֵנוּ הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ, הַמְבַטֵּל אֶת הַמָּוֶת וּמוֹצִיא לָאוֹר אֶת הַחַיִּים וְהָאַל־כִּלָּיוֹן עַל־יְדֵי הַבְּשׂוֹרָה. בְּשׂוֹרָה זֺאת – אֲנִי נִתְמַנֵּיתִי לָהּ לְכָרוֹז וְשָׁלִיחַ וּמוֹרֶה, וּבַעֲבוּרָהּ אֲנִי סוֹבֵל גַּם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. אַךְ אֵינֶנִּי בּוֹשׁ, כִּי יוֹדֵעַ אֲנִי בְּמִי הֶאֱמַנְתִּי וּבָטוּחַ אֲנִי שֶׁהוּא יָכוֹל לִשְׁמֺר אֶת פִּקְדוֹנִי לַיּוֹם הַהוּא.