השניה אל התסלוניקים 1:3-18

סוֹף דָּבָר, אַחַי, הִתְפַּלְּלוּ בַּעֲדֵנוּ שֶׁדְּבַר הָאָדוֹן יוּפַץ מַהֵר וִיכֻבַּד, כְּמוֹ אֶצְלְכֶם, וְשֶׁנִּנָּצֵל מֵאֲנָשִׁים רָעִים וּרְשָׁעִים, שֶׁהֲרֵי לֹא לְכָל בְּנֵי אָדָם הָאֱמוּנָה. אֲבָל נֶאֱמָן הָאָדוֹן וְהוּא יְחַזֵּק אֶתְכֶם וְיִשְׁמֺר אֶתְכֶם מִן הָרָע. אֲנַחְנוּ בְּטוּחִים בָּאָדוֹן בְּנוֹגֵעַ אֲלֵיכֶם, שֶׁאַתֶּם עוֹשִׂים וְאַף תּוֹסִיפוּ לַעֲשׂוֹת אֶת מַה שֶּׁצִּוִּינוּ. יְכוֹנֵן הָאָדוֹן אֶת לְבַבְכֶם לְאַהֲבַת אֱלֹהִים וּלְסַבְלָנוּת הַמָּשִׁיחַ. אָנוּ מְצַוִּים אֶתְכֶם, אַחִים, בְּשֵׁם הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, לְהִבָּדֵל מִכָּל אָח שֶׁהוֹלֵךְ בָּטֵל וְאֵינֶנּוּ מִתְנַהֵג לְפִי הַמָּסוֹרוֹת שֶׁקִּבַּלְתֶּם מֵאִתָּנוּ. הֲרֵי אַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁמִּן הָרָאוּי לְהִתְנַהֵג כָּמוֹנוּ, שֶׁכֵּן לֹא הוֹלְכֵי בָּטֵל הָיִינוּ בְּתוֹכֲכֶם. גַּם לֹא אָכַלְנוּ לֶחֶם חִנָּם מִידֵי אִישׁ, אֶלָּא בְּעָמָל וָיֶגַע עָבַדְנוּ יוֹמָם וָלַיְלָה כְּדֵי שֶׁלֹּא נִהְיֶה לְמַשָּׂא עַל אִישׁ מִכֶּם; לֹא שֶׁאֵין לָנוּ זְכוּת לְכָךְ, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁאֲנַחְנוּ נִהְיֶה לָכֶם לְמוֹפֵת וְתִתְנַהֲגוּ כָּמוֹנוּ. הֵן גַּם כַּאֲשֶׁר הָיִינוּ אֶצְלְכֶם, זֺאת צִוִּינוּ אֶתְכֶם: מִי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לַעֲבֺד, גַּם אַל יֺאכַל; כִּי שָׁמַעְנוּ שֶׁיֵּשׁ הוֹלְכֵי בָּטֵל בֵּינֵיכֶם שֶׁאֵינָם עוֹבְדִים כְּלָל, אֶלָּא מִתְעַסְּקִים בַּהֲבָלִים. אֲנַחְנוּ מְצַוִּים עַל אוֹתָם הָאֲנָשִׁים וְדוֹרְשִׁים מֵהֶם בְּשֵׁם הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, שֶׁיַּעַבְדוּ בְּנַחַת וְיֺאכְלוּ אֶת לַחְמָם שֶׁלָּהֶם. וְאַתֶּם, אַחַי, אַל יִרְפּוּ יְדֵיכֶם בַּעֲשִׂיַּת הַטּוֹב. אִם מִישֶׁהוּ לֹא יְצַיֵּת לַדְּבָרִים שֶׁכָּתַבְנוּ בָּאִגֶּרֶת, צַיְּנוּ לָכֶם אֶת הָאִישׁ הַזֶּה וְאַל תִּתְעָרְבוּ עִמּוֹ, לְמַעַן יֵבוֹשׁ. אֲבָל אַל תַּחְשְׁבוּהוּ לְאוֹיֵב, אֶלָּא הוֹכִיחוּ אוֹתוֹ כְּאָח. וַאֲדוֹן הַשָּׁלוֹם יִתֵּן לָכֶם אֶת הַשָּׁלוֹם, תָּמִיד וּבְכָל מָקוֹם. הָאָדוֹן עִם כֻּלְּכֶם. פְּרִיסַת שָׁלוֹם בְּמוֹ כְּתַב יָדִי, אֲנִי שָׁאוּל. זֶהוּ הַסִּימָן בְּכָל אִגְּרוֹתַי; כָּךְ אֲנִי כּוֹתֵב. חֶסֶד אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ עִם כֻּלְּכֶם.