השניה אל הקורינתים 14:2-17

אֲבָל תּוֹדָה לֵאלֹהִים הַמּוֹבִיל אוֹתָנוּ בְּמַסַּע נִצָּחוֹן בַּמָּשִׁיחַ וּמֵפִיץ עַל־יָדֵינוּ אֶת נִיחוֹחַ דַּעַת אֱלֹהִים בְּכָל מָקוֹם. הֲלֹא נִיחוֹחַ הַמָּשִׁיחַ אֲנַחְנוּ לֵאלֹהִים, בְּקֶרֶב הַנּוֹשָׁעִים וּבְקֶרֶב הָאוֹבְדִים; לָאַחֲרוֹנִים רֵיחַ שֶׁל מָוֶת אֱלֵי מָוֶת, לָרִאשׁוֹנִים רֵיחַ שֶׁל חַיִּים אֱלֵי חַיִּים. וּמִי הָרָאוּי לְכָךְ? הֲרֵי אֵין אָנוּ כְּמוֹ הָרַבִּים הָעוֹשִׂים מִסְחָר בִּדְבַר אֱלֹהִים, אֶלָּא לְנֶגֶד עֵינֵי אֱלֹהִים, בְּיֺשֶׁר לֵב וּמִטַּעַם אֱלֹהִים, בַּמָּשִׁיחַ אָנוּ מְדַבְּרִים.