השניה אל הקורינתים 6:12-10

גַּם אִם אֶרְצֶה לְהִתְגָּאוֹת לֹא אֶהְיֶה בְּחֶזְקַת כְּסִיל, שֶׁכֵּן אֲדַבֵּר אֱמֶת. אֲבָל נִמְנָע אֲנִי, פֶּן יַחְשְׁבוּנִי לְיוֹתֵר מִמַּה שֶּׁרוֹאִים בִּי אוֹ שׁוֹמְעִים מִמֶּנִּי. וּכְדֵי שֶׁלֹּא אֶתְנַשֵּׂא בִּגְלַל הַהִתְגַּלֻּיּוֹת הַנַּעֲלוֹת, נִתַּן לִי קוֹץ בִּבְשָׂרִי – מַלְאָכוֹ שֶׁל הַשָּׂטָן – לְהַכּוֹתֵנִי כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶתְנַשֵּׂא. עַל זֺאת הִתְחַנַּנְתִּי שָׁלֺשׁ פְּעָמִים אֶל הָאָדוֹן לַהֲסִירוֹ מִמֶּנִּי. אַךְ הוּא אָמַר לִי: "דַּי לְךָ חַסְדִּי, כִּי בַּחֻלְשָׁה תֻּשְׁלַם גְּבוּרָתִי." עַל כֵּן בְּשִׂמְחָה רַבָּה אֶתְגָּאֶה בְּחֻלְשׁוֹתַי, כְּדֵי שֶׁתִּשְׁרֶה עָלַי גְּבוּרַת הַמָּשִׁיחַ. מִשּׁוּם כָּךְ מְרֻצֶּה אֲנִי בְּחֻלְשׁוֹת, בַּחֲרָפוֹת, בִּמְצוּקוֹת מַחְסוֹר, בִּרְדִיפוֹת וּבְצָרוֹת הַבָּאוֹת עָלַי לְמַעַן הַמָּשִׁיחַ; כִּי כַּאֲשֶׁר אֲנִי חַלָּשׁ, דַּוְקָא אָז חָזָק אֲנִי.