השניה אל הקורינתים 1:10-6

אֲנִי עַצְמִי, שָׁאוּל, מַפְצִיר בָּכֶם בְּנֺעַם הַמָּשִׁיחַ וּבְעַנְוָתוֹ – אֲנִי אֲשֶׁר בְּעָמְדִי לִפְנֵיכֶם חָלוּשׁ אָנֺכִי, אַךְ בְּהֵעָדְרִי מִפְּנֵיכֶם נוֹעָז אֲנִי כְּלַפֵּיכֶם. מְבַקֵּשׁ אֲנִי שֶׁבִּהְיוֹתִי אֶצְלְכֶם לֹא אֶצְטָרֵךְ לִנְהֺג בְּעֺז, בְּאוֹתוֹ בִּטָּחוֹן שֶׁאֲנִי מִתְכַּוֵּן לָצֵאת בּוֹ נֶגֶד כַּמָּה אֲנָשִׁים הַחוֹשְׁבִים אוֹתָנוּ לְמִתְנַהֲגִים עַל־פִּי מַחֲשֶׁבֶת בָּשָׂר וָדָם. אָמְנָם חַיִּים אָנוּ כְּבָשָׂר וָדָם, אַךְ אֵין אָנוּ נִלְחָמִים כְּדֶרֶךְ בָּשָׂר וָדָם; שֶׁכֵּן כְּלֵי מִלְחַמְתֵּנוּ עָצְמָתָם אֵינָהּ מִבָּשָׂר וָדָם, אֶלָּא עָצְמַת אֱלֹהִים בָּהֶם לַהֲרֺס מִבְצָרִים. אֲנַחְנוּ מְמוֹטְטִים תַּחְבּוּלוֹת וְכָל דָּבָר רָם שֶׁמִּתְנַשֵּׂא נֶגֶד דַּעַת אֱלֹהִים, וּמַכְנִיעִים כָּל מַחֲשָׁבָה לְשֵׁם צִיּוּת לַמָּשִׁיחַ, וּמוּכָנִים לְהַעֲנִישׁ עַל כָּל הֲפָרַת מִשְׁמַעַת, כַּאֲשֶׁר תֻּשְׁלַם מִשְׁמַעְתְּכֶם אַתֶּם.