הראשונה ליוחנן 7:2-29

אֲהוּבַי, לֹא מִצְוָה חֲדָשָׁה כּוֹתֵב אֲנִי לָכֶם, כִּי אִם מִצְוָה יְשָׁנָה אֲשֶׁר הָיְתָה לָכֶם מֵרֵאשִׁית; הַמִּצְוָה הַיְשָׁנָה הִיא הַדָּבָר אֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם. וּבְכָל זֺאת מִצְוָה חֲדָשָׁה כּוֹתֵב אֲנִי לָכֶם, דָּבָר שֶׁנָּכוֹן גַּם בּוֹ וְגַם בָּכֶם, שֶׁהֲרֵי הַחֺשֶׁךְ עוֹבֵר וְהָאוֹר הָאֲמִתִּי כְּבָר זוֹרֵחַ. הָאוֹמֵר כִּי בָּאוֹר הוּא וְעִם זֺאת שׂוֹנֵא אֶת אָחִיו, עוֹדֶנּוּ בַּחֺשֶׁךְ. הָאוֹהֵב אֶת אָחִיו עוֹמֵד בָּאוֹר וּמִכְשׁוֹל אֵין בּוֹ. אֲבָל הַשׂוֹנֵא אֶת אָחִיו בַּחֺשֶׁךְ הוּא; בַּחֺשֶׁךְ הוּא מִתְהַלֵּךְ וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְאָן הוּא הוֹלֵךְ, כִּי הַחֺשֶׁךְ עִוֵּר אֶת עֵינָיו. כּוֹתֵב אֲנִי לָכֶם, יְלָדַי, מִפְּנֵי שֶׁנִּסְלְחוּ לָכֶם חֲטָאֵיכֶם בַּעֲבוּר שְׁמוֹ. כּוֹתֵב אֲנִי לָכֶם, אָבוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהִכַּרְתֶּם אוֹתוֹ אֲשֶׁר הוּא מֵרֵאשִׁית. כּוֹתֵב אֲנִי לָכֶם, בַּחוּרִים, מִפְּנֵי שֶׁנִּצַּחְתֶּם אֶת הָרַע. כָּתַבְתִּי לָכֶם, יְלָדִים, מִפְּנֵי שֶׁהִכַּרְתֶּם אֶת הָאָב. כָּתַבְתִּי לָכֶם, אָבוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהִכַּרְתֶּם אוֹתוֹ אֲשֶׁר הוּא מֵרֵאשִׁית. כָּתַבְתִּי לָכֶם, בַּחוּרִים, מִפְּנֵי שֶׁאַתֶּם חֲזָקִים וּדְבַר אֱלֹהִים קַיָּם בְּקִרְבְּכֶם וְנִצַּחְתֶּם אֶת הָרַע. אַל תֺּאהֲבוּ אֶת הָעוֹלָם, אַף לֹא אֶת מַה שֶּׁבָּעוֹלָם. אִישׁ אִם יֺאהַב אֶת הָעוֹלָם אֵין בּוֹ אַהֲבַת הָאָב; כִּי כָּל אֲשֶׁר בָּעוֹלָם – תַּאֲוַת בְּשָׂרִים, תַּאֲוַת הָעֵינַיִם וְגַאֲוַת הַנְּכָסִים – לֹא מִן הָאָב הוּא כִּי אִם מִן הָעוֹלָם. וְהָעוֹלָם עוֹבֵר עִם תַּאֲווֹתָיו, אַךְ הָעוֹשֶׂה אֶת רְצוֹן אֱלֹהִים עוֹמֵד לָעַד. יְלָדַי, זֺאת הַשָּׁעָה הָאַחֲרוֹנָה. וּכְמוֹ שֶׁשְּׁמַעְתֶּם כִּי יָבוֹא צוֹרֵר הַמָּשִׁיחַ, גַּם עַכְשָׁו קָמוּ צוֹרְרֵי מָשִׁיחַ רַבִּים; מִכָּאן יוֹדְעִים אָנוּ שֶׁזּוֹהִי הַשָּׁעָה הָאַחֲרוֹנָה. הַלָּלוּ מִקִּרְבֵּנוּ יָצְאוּ, אֲבָל לֹא מִשֶּׁלָּנוּ הָיוּ; כִּי אִלּוּ הָיוּ מִשֶּׁלָּנוּ, הָיוּ נִשְׁאָרִים אִתָּנוּ, אַךְ הֵם יָצְאוּ לְמַעַן יִוָּדַע שֶׁכֻּלָּם אֵינָם מִשֶּׁלָּנוּ. וְאַתֶּם יֵשׁ לָכֶם הַמְשִׁיחָה מֵאֵת הַקָּדוֹשׁ, וְכֻלְּכֶם יוֹדְעִים. כָּתַבְתִּי אֲלֵיכֶם לֹא מִפְּנֵי שֶׁאֵינְכֶם יוֹדְעִים אֶת הָאֱמֶת, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁאַתֶּם יוֹדְעִים אוֹתָהּ וְיוֹדְעִים שֶׁכָּל שֶׁקֶר אֵינֶנּוּ מִן הָאֱמֶת. מִי הוּא דּוֹבֵר שֶׁקֶר בִּלְתִּי אִם הַכּוֹפֵר בְּכָךְ שֶׁיֵּשׁוּעַ הוּא הַמָּשִׁיחַ? זֶה הוּא צוֹרֵר הַמָּשִׁיחַ, הַכּוֹפֵר בָּאָב וּבַבֵּן. כָּל הַכּוֹפֵר בַּבֵּן גַּם הָאָב אֵין לוֹ; הַמּוֹדֶה בַּבֵּן יֵשׁ לוֹ גַּם הָאָב. אַתֶּם, מַה שֶּׁשְּׁמַעְתֶּם מֵרֵאשִׁית יִשָּׁאֵר נָא בְּקִרְבְּכֶם. אִם יִשָּׁאֵר בְּקִרְבְּכֶם מַה שֶּׁשְּׁמַעְתֶּם מֵרֵאשִׁית, אֲזַי גַּם אַתֶּם תִּשָּׁאֲרוּ בַּבֵּן וּבָאָב. וְזוֹהִי הַהַבְטָחָה שֶׁהוּא הִבְטִיחַ לָנוּ – חַיֵּי עוֹלָם. אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּתַבְתִּי לָכֶם עַל־אוֹדוֹת הַמַּתְעִים אֶתְכֶם. וְהַמְשִׁיחָה שֶׁאַתֶּם קִבַּלְתֶּם מֵאִתּוֹ נִשְׁאֶרֶת בְּקִרְבְּכֶם וְאֵינְכֶם צְרִיכִים לְמִישֶׁהוּ שֶׁיְּלַמֵּד אֶתְכֶם, אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁמְּשִׁיחָתוֹ מְלַמֶּדֶת אֶתְכֶם עַל־אוֹדוֹת הַכֺּל – וְהִיא אֱמֶת וְאֵינֶנָּה כָּזָב – לְפִי מַה שֶּׁלִּמְּדָה אֶתְכֶם עִמְדוּ בּוֹ. וְעַתָּה, יְלָדַי, עִמְדוּ בּוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ עֺז כַּאֲשֶׁר יִתְגַּלֶּה וְלֹא נֵבוֹשׁ מִפָּנָיו בְּבוֹאוֹ. אִם יוֹדְעִים אַתֶּם שֶׁהוּא צַדִּיק, יוֹדְעִים אַתֶּם שֶׁגַּם כָּל עוֹשֵׂה צְדָקָה נוֹלָד מִמֶּנּוּ.