הראשונה ליוחנן 1:2-6

יְלָדַי, כּוֹתֵב אֲנִי לָכֶם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לְמַעַן לֹא תֶּחֶטְאוּ; וְאִם יֶחֱטָא אִישׁ יֵשׁ לָנוּ מֵלִיץ לִפְנֵי הָאָב – יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, הַצַּדִּיק. וְהוּא כַּפָּרָה עַל חֲטָאֵינוּ, וְלֹא עַל חֲטָאֵינוּ בִּלְבַד, אֶלָּא גַּם עַל חֲטָאֵי כָּל הָעוֹלָם. וּבָזֶה נֵדַע שֶׁהִכַּרְנוּ אוֹתוֹ – אִם נִשְׁמֺר אֶת מִצְווֹתָיו. הָאוֹמֵר "אֲנִי מַכִּיר אוֹתוֹ" וְאֵינוֹ שׁוֹמֵר אֶת מִצְווֹתָיו, דּוֹבֵר שֶׁקֶר הוּא וְהָאֱמֶת אֵינֶנָּה בּוֹ. אַךְ הַשּׁוֹמֵר אֶת דְּבָרוֹ, בְּאוֹתוֹ הָאִישׁ נִשְׁלְמָה בֶּאֱמֶת אַהֲבַת אֱלֹהִים. בָּזֶה נֵדַע כִּי בּוֹ אֲנַחְנוּ: הָאוֹמֵר שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּיֵשׁוּעַ, כְּדֶרֶךְ שֶׁהִתְהַלֵּךְ יֵשׁוּעַ כֵּן גַּם עָלָיו לְהִתְהַלֵּךְ.