הראשונה אל הקורינתים 25:9-27

כָּל מִתְחָרֶה נוֹהֵג לְהִנָּזֵר בְּכָל הַתְּחוּמִים; הַלָּלוּ – כְּדֵי לְהַשִּׂיג זֵר נוֹבֵל, אֲבָל אֲנַחְנוּ כְּדֵי לְהַשִּׂיג זֵר שֶׁלֹּא יִבֺּל. לָכֵן אֲנִי רָץ לֹא כְּמִי שֶׁמְּגַשֵּׁשׁ בַּאֲפֵלָה, וַאֲנִי נֶאֱבָק לֹא כְּמִי שֶׁמַּכֶּה בָּאֲוִיר, אֶלָּא נוֹהֵג אֲנִי בִּקְשִׁיחוּת עִם גּוּפִי וּמְשַׁעְבְּדוֹ, שֶׁמָּא לְאַחַר שֶׁאַטִּיף לַאֲחֵרִים, אֲנִי עַצְמִי אֶמָּצֵא פָּסוּל.