הראשונה אל הקורינתים 6:4-21

אַחַי, הֲסִבּוֹתִי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה עַל עַצְמִי וְעַל אַפּוֹלוֹס בִּשְׁבִילְכֶם, לְמַעַן תִּלְמְדוּ מֵהַדֻּגְמָה הַנּוֹגַעַת לָנוּ שֶׁלֹּא לַחֲרֺג מִן הַכָּתוּב, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְנַשֵּׂא אִישׁ עַל רֵעֵהוּ בִּשְׁמוֹ שֶׁל אַחֵר; שֶׁכֵּן מִי מַקְנֶה לְךָ יִחוּד? וּמַה יֵּשׁ לְךָ שֶׁלֹּא קִבַּלְתָּ? וְאִם אָמְנָם קִבַּלְתָּ, מַדּוּעַ תִּתְגָּאֶה כְּאִלּוּ שֶׁלֹּא קִבַּלְתָּ? אַתֶּם כְּבָר שְׂבֵעִים! אַתֶּם כְּבָר עֲשִׁירִים! בִּלְעָדֵינוּ אַתֶּם מוֹלְכִים! הַלְוַאי שֶׁמְּלַכְתֶּם בֶּאֱמֶת כְּדֵי שֶׁגַּם אֲנַחְנוּ נִמְלֹךְ אִתְּכֶם. אֲשֶׁר לָנוּ הַשְּׁלִיחִים, אֲנִי סָבוּר שֶׁאֱלֹהִים הִצִּיב אוֹתָנוּ אַחֲרוֹנִים, כְּנִדּוֹנִים לְמָוֶת; כִּי הָיִינוּ לְמַחֲזֶה לָעוֹלָם, הֵן לְמַלְאָכִים הֵן לִבְנֵי אָדָם. אָנוּ כְּסִילִים בִּגְלַל הַמָּשִׁיחַ, אַךְ אַתֶּם חֲכָמִים בַּמָּשִׁיחַ! אֲנַחְנוּ חַלָּשִׁים, אַךְ אַתֶּם חֲזָקִים! אַתֶּם נִכְבָּדִים, אַךְ אֲנַחְנוּ נִקְלִים! עַד עֶצֶם הַשָּׁעָה הַזֺּאת אֲנַחְנוּ רְעֵבִים וּצְמֵאִים, עֲרֻמִּים וּמֻכִּים וְנָדִים מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וִיגֵעִים בַּעֲמַל יָדֵינוּ. מְגַדְּפִים אוֹתָנוּ – אֲנַחְנוּ מְבָרְכִים; רוֹדְפִים אוֹתָנוּ – אֲנַחְנוּ נוֹשְׂאִים זֺאת; מְחָרְפִים אוֹתָנוּ, אַךְ בְּפִינוּ מִלּוֹת עִדּוּד; כִּסְחִי הָעוֹלָם הָיִינוּ, מְאוּסִים לַכֺּל עַד הַיּוֹם הַזֶּה. לֹא כְּדֵי לְבַיֵּשׁ אֶתְכֶם אֲנִי כּוֹתֵב אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֶלָּא לְהַזְהִיר אֶתְכֶם כִּילָדַי הָאֲהוּבִים. הֲלֹא גַּם אִם יֵשׁ לָכֶם עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים מְחַנְּכִים בַּמָּשִׁיחַ, אֵין לָכֶם אָבוֹת רַבִּים; כִּי אֲנִי, עַל־יְדֵי הַבְּשׂוֹרָה, הוֹלַדְתִּי אֶתְכֶם בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ. לָכֵן אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִכֶּם לְהִתְנַהֵג כָּמוֹנִי. מִשּׁוּם כָּךְ שָׁלַחְתִּי אֲלֵיכֶם אֶת טִימוֹתֵיאוֹס בְּנִי הָאָהוּב וְהַנֶּאֱמָן בָּאָדוֹן. הוּא יַזְכִּיר לָכֶם אֶת דְּרָכַי בַּמָּשִׁיחַ, כְּפִי שֶׁאֲנִי מְלַמֵּד בְּכָל קְהִלָּה וּקְהִלָּה בְּכָל מָקוֹם. יֵשׁ אֲשֶׁר הֵחֵלּוּ לְהִתְנַשֵּׂא וּלְהִתְנַהֵג כְּאִלּוּ לֹא אָבוֹא אֲלֵיכֶם. אוּלָם אֲנִי אָבוֹא אֲלֵיכֶם בְּקָרוֹב, אִם יִרְצֶה הָאָדוֹן, וְאֶרְאֶה לֹא אֶת דִּבּוּרָם שֶׁל הַמִּתְנַשְּׂאִים, אֶלָּא אֶת כֺּחָם; שֶׁכֵּן מַלְכוּת הָאֱלֹהִים אֵינָהּ בְּדִבּוּר כִּי אִם בְּכֺחַ הַפֺּעַל. מָה אַתֶּם רוֹצִים? שֶׁאָבוֹא אֲלֵיכֶם בְּשֵׁבֶט מוּסָר, אוֹ בְּאַהֲבָה וְעַנְוַת רוּחַ?